עיין

מהדו"ב לסי' רנטא

עיין ב רשב"א פ"דג בשם הגאונים דסבירא להו דהטמנה במקצת הטמנה היא, והם רבינו האי ור"חד שהביא ריש פ"גה, ודברי ר"ח הובאו גם כן ברא"שו מכלל דסבירא ליה נמי הכיז. ומה שכתב ר"ח אבל הטמנה על גבי גחלים כו', לפי מה שכתב הרשב"א בשמו רוצה לומר, שכל על גבי גחלים הטמנה היא במקצת על כל פנים, שהרי הרשב"א ריש פ"גח העתיק גם כן כלשון זה ממש בדברי ר"ח. ולא קשה מידי מ"ש הב"ח שםט וסוף סי' רנ"זי על הב"ייא (ולפירוש הב"חיב למה ליה למנקט כסא של ברזל כו' לוקמה בלי הטמנה בבגדים). וכן דעת הר"ןיג שלא העתיק כלל לשון הטמנה מדברי ר"ח, עיין שם במשנה דלא כב"ח. וכן הוא בהדיא בר"ן ריש פ"דיד והכי נמי שולי הקדרה מוטמנים בכהאי גוונא כו'. וסבירא להו לגאונים דהא דאמר ר' זיראטו קופה שטמן בה הוא לרבותא, לאשמועינן שאין הקופה מפסקת כמו אוירא עיין שם בר"ןטז. ומה שכתב הטור בסי' רנ"ז בשם הרא"שיז לחלק בין דרך הטמנה כו'יח, היינו דוקא כמו שכתב שם הטור שלא היתה נוגעת בשום דבר כו', ר"ל לא בבגדים ולא בגחלים, וקרקע הכירה אינה ראוי להטמנה ואין לגזור בו כמו שכתב הרא"ש, וכן הוא בתוס'יט טעם זה לבדו. אלא שהרא"ש לא רצה לסמוך על זה הטעם לבדו אלא בצירוף עוד טעם, דשאני התם שנתן הקדרה בקופה לשם הטמנה כו'כ. ומשום הכי נמי לא הביא הטור דברי הרא"ש אלו, שלא ללמוד מהם להקל בטעם זה לבדו שאין ראוי להטמין בתוכו, וסגי ליה להטור במה שכתב היתר חפירה גדולה כו' וגורפין כו', דהכא נמי איכא ב' טעמיםכא יחד להתירא, שמאחר שיש אויר הרבה לא דמי להטמנה, וגם אינו ראוי להטמין בתוך הקרקע. ומשום הכי כתב וגורפין כו', כדי שלא להעמיד על גבי גחלים שראוי להטמין בהם. ומה שכתב אח"ככב שיש תחת הקדרה אש כו', היינו מלמטה ויש אויר ביניהם, כי הקדרה נתונה על גבי הכירה מלמעלה עיין שם, ולא הוצרך לפרש כן מאחר שכבר פירש כן בסי' רנ"ג לאסור בנוגעת בגחלים. וגם לפירוש הב"ח דבהטמנה דוקאכג, הא הכא נמי בהטמנה מיירי.

הערות

  1. א. מהדורא בתרא זו שייכת בעיקר לשוע"ר סי' רנג ס"ח. סי' רנד ס"ב וס"ו. סי' רנז ס"י. סי' רנח.
  2. ב. לכללות הקטע הראשון ראה פעמי יעקב לו ע' נט.
  3. ג. מז, ב ד"ה קופה.
  4. ד. לז, סוע"א על הגליון: ושיהוי זה אינו הטמנה אלא כגון כסא של ברזל והקדירה יושבת עליה והיא תלויה ... אבל הטמנה ע"ג גחלים דברי הכל אסור.
  5. ה. רשב"א לו, ב ד"ה עד שיגרוף (הא').
  6. ו. פ"ג סי' א בסופו.
  7. ז. ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל ט.
  8. ח. סד"ה עד שיגרוף (הא').
  9. ט. סי' רנג ס"י: ותימה שהרי בגמרא משמע דלא הוי הטמנה אלא כשהקדרה מכוסה.
  10. י. סוף ס"ז.
  11. יא. סי' רנג ומ"ש רבנו לחלק: דכיון ששולי הקדרה נוגעים בגחלים הוי הטמנה.
  12. יב. שר"ח ורב האי גאון מיירו שהקדרה מכוסה, שאז לא התירו אלא כשהקדרה תלויה או על גבי כסא, ולא כשנוגעת בגחלים.
  13. יג. ר"פ כירה סד"ה עד שיגרוף (הא'): כדברי רבינו האי גאון ורבינו אפרים גאון ז"ל שפירשו דהכא לא איירי בהטמנה כלל אלא כגון שהקדרה יושבת על כסא של ברזל וכיו"ב או שהיא תלויה באבנים שאין שולי הקדרה נוגעין בגחלים.
  14. יד. ד"ה ויש.
  15. טו. מז, סוע"ב: קופה שטמן בה אסור להניחה על גפת של זיתים (הרי לא אסרו כשהניח הקדרה על הגפת, רק כשטמן הקדרה בקופה והניח הקופה על הגפת).
  16. טז. וכן פירש ברשב"א שם סד"ה קופה, בדעת יש מפרשים.
  17. יז. פ"ד סי' ב.
  18. יח. שהרמץ נוגע בקדרה סביב, משא"כ כשאין הקדרה נוגעת בשום דבר אלא עומדת על הכירה ואויר בינה לדפנות.
  19. יט. מח, א ד"ה דזיתים.
  20. כ. משא"כ בכירה תחילת נתינת הקדרה לא היתה לשם הטמנה (אלא כדי לבשל). ראה שבת כהלכה פי"א בביאורים אות ט ד"ה ונחזור ואילך, ואות י ד"ה ביאור הדברים. קובץ פעמי יעקב גליון לו עמ' סו בשוה"ג.
  21. כא. המבוארים בתוס' שם בשם ר"י (אף שאין כאן טעם הב' שברא"ש, שהרי לא בישלו בחפירה זו).
  22. כב. הטמנה שמטמינין רוב העולם שמניחין הקדרה על הכירה ומכסין אותה וסביבותיה בבגדים ... שיש תחת הקדרה אש.
  23. כג. אוסרים כשהקדרה נוגעת בגחלים.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.