עי'
עי' אליה רבא סי' ש"הדש, שהבין במ"אשה דמיירי לענין לאכול הגבינות בשבתשו, וכן משמע מלשונו שהעתיק מ"ש בהגהות מיימוניות כל הני כו' בשביל נכרי כו' דמיירי לענין ליהנות בשבתשז. וס"ל דבהא לא פליג ספר התרומות ארבינו שמחהשח, דס"ל כמ"ש לעילשט בשם האגודה בפירוש ספר התרומה. ומשום הכי נמי העתיק תשובת רבינו שמחה בסי' רע"ושי לענין הנאה דוקא, והיינו טעמא משום דגם מהר"ם שעשה מסגרת נמי ס"ל הכישיא. וגם אם אין כוונתו כן, הרי חזר בושיב בסימן שכ"ה סק"ל שנהנה כו'שיג:
הערות
- דש. ס"ק כב.
- שה. ס"ק יד, שהעתיק דברי רבינו שמחה הנ"ל, שאסור בשל ישראל אפילו בעושה מעצמו.
- שו. ודלא כמבואר בשוע"ר שם סל"ד. וראה גם קו"א שם ס"ק א.
- שז. וכדלעיל ד"ה והנה מהר"ם.
- שח. כדלעיל שם.
- שט. ד"ה אבל אם אינו, שסה"ת מתיר רק כשמוסיף על האש והנר, שאין לאסור בזה משום נהנה.
- שי. מ"א סק"ד. וכמבואר בשוע"ר שם ס"ג ובסי' רנב ס"י. וראה לעיל ד"ה ומהאי טעמא, שחלק על פירוש המ"א בדברי הטור ושו"ע בזה, ולפי האמור כאן מיושבת הכרעתו. וכן מסיק בשוע"ר סי' שה קו"א ס"ק א.
- שיא. ודלא כמבואר לעיל ד"ה וגם הסמ"ג, שמהר"ם חולק בזה על רבינו שמחה ועשה מסגרת מחמת שאסר לומר לעבד למה לא עשית האש, כ"א עתה מתווך בין מהר"ם ורבינו שמחה, ששניהם אסרו בשל ישראל לענין הנאה דוקא.
- שיב. המ"א. וא"כ יש לומר לדעתו, שלדברי הכל אין צריך למחות בעושה מעצמו (כשאינו נהנה), גם לדעת רבינו שמחה, ס' התרומה.
- שיג. גבי עשבים (כדלעיל ד"ה וספר התרומה, בדעת ס' התרומה).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.