והנה
והנה לפי מ"ש בדעת מהר"ם, דלא ס"ל כספר התרומה גבי שכיר שנה, אתי שפיר מ"ש המרדכיחצר בשמו גבי מכס והיכי דמי קבולת כו', דע"כ היינו טעמא דמחלק בין שכירות לקבלנות כשקובע לו מלאכתו בשבת דוקא, משום דבקבלנות כדידיה דמי, אע"ג דהתם שניהם יכולים לחזור בהם כמה פעמים בשבת בסוף כל ק' ליטרין או דינרין שבש"ע שםרצט, אלא משום דשכרו משתלם לפי סכום המלאכה ולא לפי סכום משך הזמן כדידיה דמי (אבל לספר התרומה לא בעינן כלל דכדידיה דמי כמ"ש לעיל) טפי מבשכיר ליום, אע"ג שהיא מלאכה מיוחדת, שהרי אם יחזור בו בעל הבית באמצע היום וימנעהו ממלאכתו יצטרך לשלם לו כפועל בטל עכ"פ ולא יפסיד כל שכרו, ועוד שהנאת הבטלה חשובה כתשלום השכר מדמנכין לו וא"כ אינו מפסיד כלל, משום הכי לאו כדידיה דמי לגמרי כקבלנות ששכרו מתרבה ברבוי המלאכהש. אי נמישא דמקרי עביד אדעתא דנפשיה טפי מבשכיר יום, ואע"ג דמקרי קצץ ממש, מ"מ כשקובע מלאכתו בשבת, דאין להתיר אלא משום פסידא, צריך למעט האיסור כל מאי דאפשר ולחזר אחר ההיתר יותר, דהיינו בקבולת דעביד אדעתא דנפשיה. אבל בעלמא י"ל דמודה מהר"ם להרמב"ם דבמלאכה מיוחדת עכ"פ עביד אדעתא דנפשיה וגם כדידיה דמי (ולפי זה י"ל דס"ל ג"כ כספר התרומהשב). אלא שזה דוחק קצת בלשון המרדכי, שלא הזכיר כלל פסידא בתחלת לשונושג ע"ש.
הערות
- חצר. פ"ק דשבת רמז רמו. וכמבואר בשוע"ר סי' רמד סי"ב, ששוכר לו נכרי בקבלנות, דהיינו שאומר לו לכשתגבה מאה דינרים אתן לך כך וכך.
- רצט. שבמהר"ם שבמרדכי נאמר ק' ליטרין ובשו"ע ק' דינרין.
- ש. ודלא כפי שנתבאר החילוק ביניהם לעיל קו"א ס"ק א בסופו.
- שא. שבאמת מהר"ם שבמרדכי סובר כרמב"ם בזה, אלא שמ"מ כאן צריך קבולת ממש.
- שב. שאפילו שכיר שנה לכל המלאכות מותר (כדלעיל שם וד"ה וספר התרומה).
- שג. כשמבאר שצריך קבולת ממש, רק בסוף (ברמז רמז), מטעם שקובע מלאכתו בשבת.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.