וגם

הערות

1. רי. ל"ת סה (לט, סע"ג). וכדלעיל ד"ה ומכל מקום.
2. ריא. שמבוארת שיטתו לעיל ד"ה והשתא אתי שפיר.
3. ריב. ד"ה אלא דבהא.
4. ריג. וכדלעיל ד"ה אבל אם אינו, שמשום הכי שינה הסמ"ג לשון ס' התרומה ולא התיר בשכיר שנה לאמר מדוע לא עשית, רק בנכרי בעלמא.
5. ריד. שמבוארת שיטתו לעיל ד"ה וה"נ ס"ל.
6. רטו. שם, שמותר לומר לגוי מדוע לא עשית כך בשבת שעברה. כלשון מהר"ם בשו"ת סי' תקנט המובא לעיל. וכ"ה בשוע"ר שם ס"ח.
7. רטז. סי' רנב: לומר לעבדו ולשפחתו מדוע לא עשית כו'. וראה לעיל ד"ה אבל אם אינו, שבעוד פרט שינה הסמ"ג מס' התרומה (שכתב לא עשית, במקום לא עשית האש).
8. ריז. פ"ו הי"ב: ששכר הגוי לשנה או לשתים שיכתוב כו' (ולא לעבדו ושפחתו לכל המלאכות).
9. ריח. פט"ז סי"ב, שנכרי העושה מעצמו מותר.
10. ריט. אות ו (ובכמה דפוסים אות ה. והוא משו"ת שלו פראג סי' צב; צד. שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתנז): ומורי רבינו הר"מ כו' בעצמו נהג איסור בדבר והיה מתקן מסגרת לתנורו ובע"ש היה סוגרו מפני השפחה שלא תוכל לעשות דבר.
11. רכ. אות א: לאחר השבת מותר לומר לעבדו ולשפחתו מדוע לא עשית כו'. ומזה הוכיח בשוע"ר סי' רנב קו"א ס"ק ה (ד"ה והאמת, במוסגר) שגם מהר"ם ס"ל כסה"ת בזה.
12. רכא. ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רלב.
13. רכב. ד"ה אבל אם אינו.
14. רכג. כמבואר בהגהות מיימוניות שם. ובשוע"ר סי' רעו סט"ו.