ומכל

הערות

1. יג. כאן בא לבאר בארוכה את שיטת סה"ת (והרמב"ם) בכמה פרטים בסוגיה זו, ואח"כ (לקמן ד"ה וספר התרומה) חוזר לענינינו, לבאר שיטת ס' התרומה ועוד פוסקים בענין נכרי העושה מעצמו.
2. יד. הדין שהובא מהמ"א, וכ"ה בשוע"ר סי' רנב סי"א וסי' רעו ס"א, שנכרי שעשה כלי בקבלנות מותר ליהנות בו בשבת ונכרי שהדליק נר אסור ליהנות בו בשבת.
3. טו. סי' רכב וסי' רמז שכתב הטעם דנר שאני שהרי גופו נהנה (ולקמן ד"ה וספר התרומה יתבארו החילוקים שבין שיטת בעל התרומה לשיטת הרשב"א והרא"ש. ולקמן ד"ה והנה מהר"ם יתבאר שאפשר שס' התרומה חולק על התוס' בזה).
4. טז. היינו ס' התרומה (כמבואר בשוע"ר סי' רעו קו"א ס"ק ג. כללי הפוסקים וההוראה סי' רכה) ומהר"ם מרוטנבורג (כדלקמן סד"ה וה"נ ס"ל), נמשכים אחר התוס' קכב, א ד"ה ואם, דהעושה מעצמו כו'.
5. יז. קכב, א ד"ה ואם: שגוף ישראל נהנה במעשה הנכרי כו' הנכרי מתכוין להנאתו.
6. יח. משא"כ כשעושה כלי בקבלנות ולא נתכוין שיהנה ממנו הישראל בשבת עצמה, כמבואר בשוע"ר סי' רנב סי"א.
7. יט. סעיף א: נהנה ממלאכה עצמה.
8. כ. להקשות מה בין הדליק נר לבין עשיית מלבוש, ותירץ לחלק בין נעשה בבית ישראל לנעשה בבית נכרי.
9. כא. באליה רבה שם.
10. כב. אף שהאגרת אינה בבית ישראל, ותירץ שכתב ישראל הוא כמו בבית ישראל.
11. כג. פ"ק רמז רנ, בשם ס' התרומה.
12. כד. סי' רכב.
13. כה. שאגרת הוא כמו בבית ישראל.
14. כו. שו"ע סי' רנב ס"ב. שוע"ר שם ס"ה.
15. כז. פ"א ה"ח. מובא בתוס' ע"ז כא, ב ד"ה אריסא. רא"ש שם פ"א סי' כג.
16. כח. של האליה רבה שם. וראה לקמן ד"ה ומהאי טעמא, לדעת מהר"ם, שאין חוששים לזה כיון שלא היתה אמירה, אבל בס' התרומה (סוס"י רנב) מתיר אפילו אמר לעבדו ולשפחתו מדוע לא עשית האש והנר בשבת שעברה.
17. כט. כמבואר בשוע"ר סי' רנב ס"ה.
18. ל. שבשוע"ר סי' רעו ס"א, שהדלקת הנר אסורה אפילו בקצץ.
19. לא. כמבואר בשוע"ר סי' רמד ס"ט (בשכיר שנה למלאכה מיוחדת) וסי"א (אף בשכיר שנה לכל המלאכות).
20. לב. שכתב שם (גבי מדליק נר): אפילו קצץ אסור, או עבדו ושפחתו השכורים (משא"כ בשאר מלאכות מותר). וראה גם קו"א שם ס"ק ו.
21. לג. שוע"ר סי' רנב ס"ו, שגם בשאר קבלנות צריך קצץ.
22. לד. לחלק בין אגרת לשאר קבלנות.
23. לה. וראה לקמן ד"ה והנה מהר"ם, שס' התרומות הוכיח כן מירושלמי.
24. לו. סי' כה.
25. לז. סי' רכב.
26. לח. ל"ת סה (יט, סע"ג).
27. לט. שיהא צריך קצץ בקבלנות, רק באגרת. וראה גם לקמן ד"ה וגם הסמ"ג. ודלא כמבואר בשוע"ר סי' רמז ס"ו שמ"ש ס' התרומה שבאגרת ניכר שהוא כתב ישראל הוא רק כדי לבאר הטעם שצריך בי דואר בעיר.
28. מ. סי' רמז ס"א.
29. מא. יט, א ד"ה אלא אם כן.
30. מב. בביאורו על הסמ"ג שם.
31. מג. סי' רנב ד"ה ומה שהתנה.
32. מד. סי' תנד בשם התוס', דנתינת עור לעבדן מסתמא הוי קציצה (משא"כ באגרת).
33. מה. ראה שוע"ר סי' רמז סי"ב ובקו"א שם ס"ק ב, דקיי"ל כמהר"ם לאסור. וראה לקמן ד"ה וה"נ ס"ל למהר"ם.
34. מו. ד"ה ומ"ש בשם הרמב"ם, בשם מהר"י אבוהב, שכשיש לו דרך לשם מותר בחנם.
35. מז. סעיף ה.
36. מח. יט, א ד"ה אלא.
37. מט. ראה שם ד"ה הא דאמרינן (שבעורות לעבדן צריך קצץ).
38. נ. פ"ו הי"ב, בדעת הרמב"ם. וראה לקמן ד"ה וה"נ ס"ל, שכ"ה גם דעת מהר"ם מרוטנבורג והרא"ש. וכ"ה בשוע"ר סי' רמד ס"א. סי' רנב ס"ו.