ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךקו"א אורח חיים חלק בסימן שמח(ב)

(ב)

(ב) עקירה כו'. אי אפשר לומר דדוקא על שחשב לעשות איסורא דאורייתא קנסוהו דהא לפירוש הרמב"םו חשב להוציא לחצר אחרת. ועוד שעל המחשבה אין לקנוס ומשום הכי לא קנסו בלמעלה מעשרה אף לפי מ"ש המג"אז דמיירי נמי שחשב להוציא לרשות הרבים וא"כ היה מתחייב אף שהוציא דרך מעלה מי' כיון שלא היתה שם הנחה מ"מ כיון שלא עשה איסור בפועל כמ"ש רש"יח ותוס'ט לא קנסינן ליה.

אבל מ"ש התוס' בתירוצםי לא משמע הכי בדברי הפוסקיםיא. ואף התוס' לא כתבו כן אלא להס"ד דככרמלית דמיא ולא משום קנס וכמ"ש ר"י בתוס' ד"ה מי כו' וכמו שסיימו כאן ולא קנסינן ליה אבל למסקנא קנסינן ליה ודו"ק:

הערות

  1. ו. הל' שבת פי"ג ה"כ. ומזה יש ללמוד גם לשיטת רש"י ומ"א, דכוותייהו פסק רבינו בסוף ס"ב.
  2. ז. ס"ק א.
  3. ח. שם ג, ב ד"ה למעלה מי'.
  4. ט. שם ד"ה כאן.
  5. י. שם, דמותר להחזירה דרך מעלה מי'.
  6. יא. ולכן פסק בפנים ס"ב שאסור להחזירה דרך מעלה מי'.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.