(א)

סימן שה

(א) במה דברים אמורים כשאמר כו'. אף שלפי דעת המג"א בסי' רע"וא שפסק כר' שמחהב דבעושה משל ישראל צריך למחות אף שעושה מאליו, יש לומר דהכא נמי עכ"פ צריך לקנות החלב כי היכי דליעבד אדעתא דנפשיה. מכל מקום כיון שהמג"אג מיקל כאן לגמריד, וכן משמע מלשון הש"עה וב"יו שדעתו להקל, אין להחמיר כלל, כי בלאו הכי רבים החולקים על ר' שמחה כמו שנתבאר בסי' רנ"בז. ובפרט שכן משמע מפשט לשון הרשב"אח וש"ע סימן ד"שט דאף שרואהו עושה משלו אין צריך להפרישו עיין שם בב"יי. וכן משמע בסי' ש"ז ס"ביא, ומקור הדין שם מספר התרומהיב דפליג עם ר' שמחה בהגהות מיימוניות עיין שם.

ובשגם שיש לומריג, שאף המג"א לא החליט בסי' רע"ו לאיסור אלא במדורה וכהאי גוונא שגוף הישראל נהנה, ואף שאסור לו ליהנות מכל מקום הנכרי מתכוין שיהנה גוף הישראל בשבת ואדעתא דהכי עביד, ומהאי טעמא אסור ליהנות עיין סי' רנ"ב במג"א ס"ק י"איד, ויש לומר דמהאי טעמא נמי צריך למחות, עיין מג"א סי' שכ"ה ס"ק כ"טטו. ובהא אתי שפיר מ"ש בהגהות מיימוניותטז דמותר למחות בעבדים המכבים נרותיו, ומשמע דאינו צריך למחות כמ"ש המג"א סי' רע"ויז, והיינו משום שאין גוף ישראל נהנה מכביה כמו מהדלקה, ומשום הכי כאן בסעיף כ"איח הניח בצ"ע ולא החליט לאיסור כמו בסי' רע"ויט. אבל אין לומר דר' שמחה נמי לא אסר אלא במדורה, דהא מייתי ראיה מירושלמיכ דאיירי בכביסת כלים עיין במ"ש בסי' רנ"בכא:

הערות

  1. א. סק"ד. וכ"ה לעיל ס"ג וש"נ (אבל ראה בנסמן שם, שבמהדו"ב חזר בו ופסק כאופן השני דלקמן בהמשך הקו"א).
  2. ב. הובא בהגהות מיימוניות פ"ו אות ו. הגהות מרדכי רמז תנב.
  3. ג. סוף סקי"ג שכתב שהעולם נוהגין כסברא הראשונה.
  4. ד. ולא מצריך לקנות החלב מן הגוי אף אם הישראל אמר לו לחלוב.
  5. ה. ס"כ, שהביא דעת המתירים בסתם.
  6. ו. ד"ה וכתב ה"ר יונה.
  7. ז. קו"א סק"ה.
  8. ח. בתשובה סי' נט.
  9. ט. סעיף א.
  10. י. סוס"י דש.
  11. יא. ראה מה שכתב שם (במוסגר), וש"נ.
  12. יב. סי' רנב. וראה גם סי' רכב (ונתבאר לעיל סי' רנב קו"א ס"ק ה ד"ה והאמת) וסי' רמז (ונתבאר מהדו"ב לסי' רמג ד"ה וספר התרומה).
  13. יג. וכן מסיק במהדורה לסי' רמג בסופו.
  14. יד. ולעיל שם ס"י.
  15. טו. ונתבאר במהדו"ב לסי' רמג (ד"ה וספר התרומה). וראה לקמן שם ס"כ ובנסמן שם.
  16. טז. פי"ב אות ה. הובא בטור ורמ"א סי' רעו ס"ד. לעיל שם ס"ה.
  17. יז. ס"ק יד (שכשהנר של ישראל צריך למחות).
  18. יח. סקי"ד.
  19. יט. ובמהדו"ב לסי' רמג בסופה הביא פירוש האליה רבה במ"א, דלא מיירי המ"א כאן אלא לענין לאכול הגבינות בשבת, דהוי כנהנה. ומסיים, שגם אם אין כוונתו כן, הרי חזר בו המ"א בסי' שכה שלא אסר אלא כשנהנה.
  20. כ. פ"א ה"ט (ונתבאר במהדו"ב לסי' רמג ד"ה והנה מהר"ם).
  21. כא. קו"א סק"ה וסק"ו.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.