(ט)
(ט) להחמיר לפושטו כו'. זהו בודאי כוונת רמ"אקפט, שאם כוונתו כדמשמע קצת בלבושקצ שכתב וכן כו', למה כתב כאן יש להחמיר, דמשמע דאין האיסור ברור מדינא, מאי שנא מכשאינו צריך לצאת שכתב סתם לא יצא משמע דאסור מדינא. וכן בדין, דהא אין היתר אלא משום פסידא. וכן כתב רמ"א בהדיא בסי' ש"י ס"זקצא. (ואין לומר) דהתם דוקא שחייב כשמוציא לרשות הרבים בכיס התפור בבגד, אבל הכא פטור אבל אסור אף ברשות הרבים. דזה אינו, דרמ"א הוציא דבריו מב"י סוף סי' ש"ט, ובב"י למדה מדין המפתח שבסי' ש"ג סי"זקצב, ושם כתבו הב"יקצג ומג"אקצד, וכן הוא במגיד משנהקצה, דהאוסריןקצו אזלי לשיטתייהו דגבי תכשיטיןקצז דהא בהא תליא. ואף דלכאורה הוה משמע דכולי עלמא מודים במפתח וכיוצא בו דחייבקצח, דחיישינן שמא ישכח ויצא מהא דחנניה אומרקצט חייב אדם למשמש כו'ר, אם כן כל שכן בשבת שלא יתלה בו או יניח בו לכתחלה בענין שיוכל לבא לידי חיוב כשישכח עיין סוף סי' רנ"ב, וע"כ לא הוצרכו הרשב"ארא וסיעתו לומר שאין דרך לשלוף תכשיטין כשיוצא לרשות הרבים, אלא משום דבלאו הכי הוי ליה גזרה לגזרה כמבואר בר"ןרב דאנן סהדי כו'רג שאין דרך כו'רד, אבל בנידון דידן אפשר דכולי עלמא מודו דחיישינן לספק שמא ישכח לשלפו. אבל זה אינו דבספר התרומהרה וטור סימן ש"ג מבואר בהדיא שאף בנידון דידן אין איסור אלא בכרמלית לפי שיטת המתירין בתכשיטים, והטיבו אשר דברו הב"י ומג"א דלטעמייהו אזלירו. ובר מן דין משמע מלשון רמ"א בסי' ש"י ס"ז שכוונתו כאן כמ"ש, שאם לא כן לא נזכר כלל מזה בסעיף זה, ואיך כתב כדלעיל סי' ש"א סל"ג:
הערות
- קפט. סוף סל"ג.
- קצ. סוף סל"ג: וכן אם אפשר לו להניחם בבית .. יש להחמיר.
- קצא. בכיס התפור בבגד ושכח בו מעות "אין ללבשו בשבת דחיישינן שמא יצא בו". וראה גם לקמן שם סי"ד.
- קצב. ולקמן שם סכ"ג.
- קצג. סוף סי' שג.
- קצד. סקי"ג.
- קצה. פי"ט ה"ח.
- קצו. רמב"ן סד, ב ד"ה אמר רב. רשב"א עבוה"ק בית נתיבות ש"ג סי' ב.
- קצז. שם סי"ח. ולקמן שם סכ"ג (שאסרו אף שגם ברה"ר אינו אסור אלא מטעם גזירה).
- קצח. שגם החולקים על הרמב"ן ורשב"א בענין התכשיטין (שאינו אסור ברה"ר אלא מטעם גזירה) מודים לרמב"ן ורשב"א לענין מפתח שאסור אף בבית, שאם יצא לרה"ר יהי' חייב (וא"כ אין מכאן הוכחה לאסור אפילו שלא כדרכו).
- קצט. שבת יב, א.
- ר. בבגדו בע"ש עם חשכה. טור ושו"ע סי' רנב ס"ז (מצוה). לעיל שם ס"כ. וראה גם לעיל סי' רסו סט"ז.
- רא. נז, א ד"ה כבלא.
- רב. שם (כט, א) ד"ה אמר רב. הובא לקמן סי' שג סכ"ג.
- רג. דנפיק בהו נמי לרה"ר.
- רד. לפשוט תכשיטין בחצר.
- רה. סי' רמ בסימנים (גבי טבעת): וא"כ בכרמלית אסור אף לדידן. וכ"ה בשו"ע שם ולקמן שם סכ"ג לדעה, שאסור בכרמלית וחצר שאינה מעורבת (משא"כ בבית).
- רו. וא"כ שפיר יש להוכיח לדעת האוסרים, שאסרו בבית אפילו שלא כדרכו, שאף אם יצא לרה"ר לא יתחייב.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.