(ו)
(ו) להחזיק א"ע כו'. עיין ט"זקיד, וצריך עיון דבהגהות מיימוניותקטו מבואר בהדיא דאף אם מתיירא פן יפול אסור ומביא ממקל של זקנים, והתם פירש רש"יקטז דאין כל גופו נסמך עליו, וע"כ צריך לומר דהכא אף שסמוך עליו פן יפול מכל מקום אין כל גופו נסמך עליו אלא שמחזיק את עצמו ע"י סמך קצת, אי נמי יש לומר דאין נסמך עליו בכל הליכתו אלא בעת שמתיירא ליפולקיז.
ולפי זה יש לומר דהט"ז מיירי שנסמך עליו בכל הליכתו. ואפילו הכי צ"ע להתיר כשאין כל גופו נסמך עליו, דלא דמי למנעלים דידיה, שהרי הרא"שקיח דאסר בזקן הנשען ונסמך על מקלו מחמת תשות כחו משמע דהיינו בכל הליכתו, שלא הזכיר כלל פן יפול. בשגם כי ראייתוקיט מפרק אין צדיןקכ תמוה, דהתם מיירי שרבים צריכים לה כמו שכתבו התוספות שםקכא וכן הוא בסימן תקכ"בקכב. ואף גם זאת ביו"ט דווקא ולא בשבת לפי דעת הש"ע שהשמיט דבר זה כאןקכג, וכן דעת המג"אקכד, דלא כב"חקכה. וגם עיקר דין זה הוא מילתא דלא שכיחא שיזמין ויניח שם מקל מבעוד יום, דמקל בעלמא בלאו הכי אסורקכו עיין סימן תקכ"ב ס"[ד]:
הערות
- קיד. סקי"ב, שהתיר לצאת במקל במקום שיש חשש שיפול.
- קטו. פי"ט הט"ו אות ב (וראה מה שהגיהו במהדורת פרנקל שם: כיון דלתרוצי סוגיא עבידי [ולא] לסמוך בהן פן יפול).
- קטז. שבת סו רע"ב.
- קיז. ראה רש"י שם סע"א.
- קיח. פ"ו סי' יז.
- קיט. של הט"ז שם.
- קכ. ביצה כה, ב מרב נחמן שהתיר לילתא אשתו לצאת "באלונקי" משום החשש שמא תפול.
- קכא. ד"ה שאני.
- קכב. טור ושו"ע ס"ב. לקמן שם ס"ג.
- קכג. ראה גם ב"י ד"ה ומ"ש ואם.
- קכד. ס"ק כז.
- קכה. ד"ה אין יוצאין בכסא.
- קכו. משום מוקצה, כדלקמן סי' שח ס"ח. וראה גם לקמן סי' תקכב ס"ד.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.