(א)
סימן שא
(א) אם אין שם רפש כו'. אף אם תמצי לומר שכוונת הגהות אשר"יא לאפוקי מאמת המיםב שבס"גג. מכל מקום משםד מתבאר שהתירו אפילו לדלג שלא ירבה בהילוך, וא"כ פשיטא שאם יש לפניו מעט רפש וטיט ויש לו צער קצת לטנף רגלו שרשאי לפוסעו בפסיעה גסה שלא להרבות בהילוך, דאין סברא כלל לומר שאסור לו להרבות בהילוך גם כן, אלא חייב לילך באמצע רפש לקצר דרכוה. ועוד שהתירוו לקפוץ לבחורים המתענגים שאין זה שוה לכל נפש, כל שכן צער רפש וטיט שהוא שוה לכל נפש, ושרי אף אם אין חשש סחיטהז, ולא הוצרך רבאח לאיסור חשש סחיטה אלאט כדי להקשות קושיא אלימתא אדרב הונא, דאיסור זה פשוט בפרק בתרא דיומאי, שהצריכו שלא להוציא ידו מתחת שפת חלוקו כו'יא אף בהולך לדבר מצוהיב, א"כ לדבר הרשות אין לילך כלל במים, ואפילו אי אפשר לו להקיף, ואפילו אינו חושש ללכלוך גופו במיםיג.
ואף אם תמצי לומר שמניעת צער אינו חשוב ענגיד, מכל מקום יש להקל בזה, שהרי (דעת התוספות ואגודהטו וכן) משמעות הרמב"םטז שאין איסור כלל בפסיעה גסה, שכתב ואסור לדלג כו', משמע דוקא דילוג ולא פסיעה גסה, שהוא מפרש (כפירוש התוס' ואגודה) דפסיעה גסה שבגמראיז היינו דילוגיח (וקפיצה), וכמבואר ברי"ףיט גבי אמת המים ע"שכ:
הערות
- א. עירובין פ"ד סי' ב שכתב (בשם אור זרוע ח"ב סי' קמג) "אסור לפסוע יותר מאמה בשבת היכא דאפשר".
- ב. וכ"ה להדיא באור זרוע שם "שאני התם דאי אפשר בעבור אמת המים .. דכיון דלא אפשר שפיר דמי".
- ג. בשו"ע. אבל בשוע"ר לא הגיע לידינו. ובכת"י: דוקא, דהתם א"א כלל בענין אחר כדאמר רבא בגמ', ליקף קמרבה בהילוך ליעבר במיא זימנין דמיתווסן מאני ואתי לידי סחיטה, והלכך כיון דלא אפשר שפיר דמי לדלג, וכן לפסוע פסיעה גסה.
- ד. מסעיף ג.
- ה. בכת"י: וכיון דעל כרחך מותר להרבות בהילוך אם כן מוטב שיפסיע פסיעה גסה (וראה לקמן בהג"ה האחרונה, שאפשר יש בזה מחלוקת הפוסקים).
- ו. סמ"ק סוס"י רפ (ע' רפ). טור ושו"ע ס"ב.
- ז. בכת"י: כמו באמת המים.
- ח. בכת"י: גבי אמת המים (שבת קיג, ב. הובא בטור ושו"ע סוף ס"ג).
- ט. בכת"י: משום דרב הונא התם סבירא ליה דאם פגע באמת המים ואינו יכול להניח רגלו הראשונה על עבר השני קודם שתיעקר השניה מעבר זה שאסור לגלג ולקפוץ, וע"ז מתקיף לי' רבא היכי ליעבד ליקף קמפשי בהילוכא ליעבר זימנין דמיתווסן מאני מיא ואתי לידי סחיטה.
- י. עז, ב. וכדלקמן סי' תריג ס"ח.
- יא. שע"י שינוי זה יזכור ולא יסחוט את בגדיו, כדלקמן שם וש"נ.
- יב. בכת"י: ונתבאר זה לקמן בפנים (ולפנינו חסר).
- יג. בכת"י: אבל אם חושש ללכלוך גופו ודאי מניעת הצער חשוב כמו עונג ושרי אף בלא חשש איסור סחיטה, ולא איירי רבא בהא.
- יד. ואפשר שגם הסמ"ק שהתיר לקפוץ משום ענג יאסור משום מניעת צער רפש וטיט.
- טו. תענית פ"א סי' ה בשם התוס'. הובא במ"א סק"ב.
- טז. פכ"ד ה"ד.
- יז. שבת קיג, ב.
- יח. בכת"י: וכ"מ בהגהות מיימוניות שם (אות ב).
- יט. שבת (מב, ב): פסע ליה פסיעה גסה וקופץ.
- כ. בכת"י (מה שצויין קודם לתוס' ואגודה ליכא שם, רק כאן): וכן דעת התוס' ואגודה. עי' מ"א (אם כן נהי דיש להחמיר כפירוש רש"י ( בשבת שם ד"ה מהו לפסוע, ובעירובין מב, א ד"ה פסיעה) , מ"מ במקום צער יש להקל. ועוד אפשר דהגהות אשרי (עירובין פ"ד ס"ב) מאור זרוע (הל' עירובין סי' קמג) אזיל לטעמי', דסבירא ליה דאיסור מרבה בהילוך וחשש איסור סחיטה שוים הם, כמ"ש רמ"א סי' תרי"ג (ס"ח: וכל מקום דמותר לעבור במים, אפילו היה לו דרך שיכול להקיף ביבשה, מותר לעבור, דלמעט בהילוך עדיף) , א"כ אפשר שבמקום שאין חשש איסור סחיטה, כגון רפש וטיט, אסור להרבות ג"כ בהילוך וחייב לילך באמצע רפש לקצר דרכו, משא"כ לפי משמעות אחרונים שם (כדלקמן שם סי"ג וש"נ) דאיסור מרבה בהילוך נדחה מפני חשש איסור סחיטה, אלמא איסור זה דמרבה בהילוך קל מאד, והלכך במקום רפש וטיט עכ"פ מותר להרבות בהילוך, וא"כ מוטב שידלג גם כן (שמבואר בגמ' שהוא קל יותר מלהרבות בהילוך).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.