(ה)
(ה) ולעת כו'. הט"זנז שכתב לצורך גדול, היינו לפי דבריונח שספר התרומה וסמ"ג ומרדכי והגהות מיימוניותנט המתירין במדורה אינן מחלקים כלל בין קודם שכלו עצים הראשונים לאחר שכלו, לפי שאי אפשר כלל לידע מתי כלו לפי דעתו, והילכך כיון שהש"עס מחמיר בנר אחר שכבה הראשון, אם כן ה"ה למדורה אף קודם שכבו, כיון שאי אפשר לידע מתי כלו לפי דעתו, ולכן אין להקל אלא לצורך גדול כיון שהש"ע חזרסא וסתם לאיסור. אבל לפי דעת הב"חסב והמגן אברהםסג דגם במדורה יכולים לידע מתי כלו, וכן דעת הבית יוסף שהרי במדורה יש מחלוקת ובנר אחר שכבה הראשון ס"ל דלכ"ע אסור. ולפי זה לא סתם הש"ע לאיסור בזה בס"[ד], ואדרבה הביא דעת המתירין בסתם בס"א ודעת האוסרים בלשון יש אוסרים, מכלל דס"ל עיקר כהמתיריןסד, וכן בדין שהמה הרבים, אם עדיין לא הרבה, עיין ב"יסה. ואם כן על כל פנים במקום הצורך יש לסמוך עליהם, דבדברי סופרים הלך אחר המיקל אף אם הם שקוליםסו, אלא דשלא לצורך יש לחוש לדעת הב"חסז, עיין שם, כיון דלהט"ז ס"ל דהש"ע חזר וסתם לאיסור.
ולהכי לא העתקתי מחלוקת האחרונים כשאין מכירו, דשלא במקום צורך יש לחוש לדעת הבית יוסףסח וט"זסט להחמיר. אף שדברי הט"ז תמוהיםע, שכשיוסיף הנכרי בשביל שנחסר לו מחמת הישראל הרי זה מוסיף לעצמו, שהרי אינו מכירו והישראל נהנה מאליו ואין בזה שום איסור כלל, לא במה שגורם מלאכה להנכרי שיעשה לעצמו ובפרט שעושה משלו עיין סימן ש"זעא, ולא במה שנהנה הוא מזה עיין סי' רמ"[ג] ס"א בהג"העב כיון שהנכרי אינו מתכוין להנאתו שאינו מכירו אלא להנאת עצמו למלאות מה שנחסר לו מחמתו (ואם עושה משל ישראל כמשמעות פשט לשון הטור, דמסתמא מיירי דומיא דחולה שהנכרי הוא משרתו ומדליק עצי בעה"ב, אם כן אף אם אינו מכירו אין להתיר בפשיטות, דע"כ לא הצריכו מכירו אלא במילא מים וליקט עשבים שהם שלו על ידי מילואו ולקיטתו הם שלו ולא יטרח עבור ישראל שאינו מכירו, אבל הכא שהעצים של בעה"ב, ולהניחם על המדורה אפשר שאין זה נקרא טורח כלל, ולא הקילו המקילין אלא בעצים של נכרי, וצ"ע).
אבל לאחר שכלו עצים הראשונים וכבה נר הראשון אלא שהוא צורך גדול (וצ"ע בט"ז דלצורך גדול גבי מדורה היינו דומיא דארצות הקרות דמותר אפילו אמירהעג, וצ"ע), אף שדעת הב"יעד וב"חעה ומג"אעו להחמיר, מכל מקום כיון שהוא צורך גדול בשבת הרי זה נקרא שעת הדחקעז שסומכים בדרבנן אפילו על יחיד במקום רביםעח, וכ"ש שמשמעות סתימת לשון ספר התרומה וסמ"ג ומרדכי והגהות מיימוניותעט מורה כמ"ש הט"זפ:
[section_break]
הערות
- נז. לכללות קו"א זה ראה ביאורי השלחן ע' שצז ואילך.
- נח. שמבאר בס"ג טעם המתירין במדורה, שלא כמבואר בב"י וכאן בפנים, אלא מטעם שאינן מחלקים כו'.
- נט. שצויינו לעיל בפנים.
- ס. סעיף ד.
- סא. ממה שהביא בס"א ב' דיעות.
- סב. ד"ה ואם יש נר, שמבאר שכל המחלוקת היא רק כשהוסיף הנכרי וכלו העצים.
- סג. ס"ק יב, שהביא דברי הב"ח.
- סד. ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל עג.
- סה. אולי צ"ל: אף אם עדיין לא הרבה, עי' ב"י ד"ה ואם יש נר, שמבאר שתלויים זה בזה. (ודלא כב"ח ד"ה ומ"ש אבל אם עשה, שכתב שבזה אסור לכו"ע).
- סו. ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קג.
- סז. שאוסר כשעדיין לא הרבה לכו"ע.
- סח. ד"ה ודעת הרוקח. הובא במ"א ס"ק ג ובט"ז ס"ק א.
- סט. ס"ק א.
- ע. ראה פתח הדביר סי' רעו. הערות בשו"ע אדמוה"ז ע' 177.
- עא. לקמן שם סל"ה.
- עב. ולעיל שם ס"ז.
- עג. כדלקמן סט"ו.
- עד. סעיף ד.
- עה. ד"ה ולענין הלכה.
- עו. ס"ק יב.
- עז. ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל יז.
- עח. ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל צט.
- עט. שצויינו לעיל בפנים.
- פ. ס"ק ג, שמתיר גם אחר שכלו עצים הראשונים.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.