ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךקו"א אורח חיים חלק בסימן רעו(ד)

(ד)

(ד) מהדחה זו כו'. אף^מז (את"ל) שכוונת הט"ז מנר זה^מח, מכל מקום לפי מ"ש המג"א בסק"ו^מט דלצורך שניהם אסור, ועיין במ"ש בסי' תקט"ו^נ, א"כ הטוש"ע בס"ג^נא מיירי דלצורכם בלבד הדליקוהו ולא נתכוונו כלל לבעל הבית (ומ"ש^נב שגם הם כו', היינו משום כך הדליקוהו ולא משום בעה"ב^נג. א"נ דלא ס"ל כסמ"ג^נד, אלא כפרש"י כאן^נה, ומכל מקום הדין צ"ל לדידן^נו), דאל"כ בלא"ה אסור, ואפילו הכי [אסור] כיון שעיקר ההליכה בשביל ישראל. וע"כ דלא דמי להדחת כלים משום שגופו נהנה מהליכה זו. דמשום שנהנה מהנר אין סברא כלל לאסור כיון שלא נתכוונו כלל בשבילו, והרי גבי הדחה מותר גם כן ליהנות מנר זה, וצ"ע:

הערות

מז. לכללות קו"א זה ראה ביאורי השלחן ע' שצו.
מח. משא"כ כשעומד שם ונהנה אסור, מכל מקום מסיים לקמן, שאין סברא כלל לאסור בזה, כיון שלא נתכוונה בשבילו.
מט. וכ"ה לעיל ס"ז.
נ. מ"א שםס"ק כג. לקמן שם קו"א ס"ק ו.
נא. ולעיל סי"א.
נב. בשו"ע ס"ג ולעיל סי"א, שגם הם צריכים לו (נראה לכאורה שהדליקו בשביל שניהם).
נג. כדלעיל שם: ומתכוונים לצורך עצמן בלבד.
נד. ל"ת סה (כ, ב), שצויין לעיל ס"ז, שאסור כשמכוין לשניהם.
נה. קכב, ב ד"ה אדעתא דרובא, המצויין לעיל שם (ולא כמ"ש קנא, א ד"ה רוחץ בה), שבמחצה ישראל ומחצה נכרים אסור מטעם ספיקו לחומרא.
נו. הדין שבשו"ע ס"ג צ"ל לדידן דפסקינן כהסמ"ג שכשנתכוין לשניהם אסור בלא"ה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.