(ג)

(ג) ואף כשקורא כו'. כן משמע בשבלי לקטמד שהביא בב"ימה, דהיתר זה דומה להיתר שאחד מעיין בומו דשרי בכל גוונא, דאל"כ לא שייך לומר ועוד, כיון דלא שרי מהאי טעמא אלא בעיון ראשי פרקים והשאר על פה, וגם אין המנהג כן ובדרכי משהמז כתב שכן המנהג, וכ"מ בט"זמח שלא אסר אלא ללימוד שצריך עיון ע"ש. אבל בספר התרומהמט והגהות מיימוניותנ ומרדכינא כתב ויגמור בחוץ, וכ"מ בב"י וצ"ע:

הערות

  1. מד. סי' סד.
  2. מה. ד"ה וכתוב בשבלי הלקט.
  3. מו. המבואר לעיל בפנים ס"ד (משבלי הלקט שם).
  4. מז. ס"ק ג.
  5. מח. ס"ק ח.
  6. מט. סי' ריט, שאסר קריאת ההגדה.
  7. נ. פ"ה אות ס.
  8. נא. רמז רלה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.