(ט)
(ט) כשיגיע לחצר כו'. כן הוא לשון הרמב"םקמד, וכן משמע מלשון הטור וש"עקמה דדוקא קתניקמו, מדנקטו המשתמרת מכלל דמהמשתמרת ואילך אסור. וצ"ע מאי שנא מחבילה דהתירו עד ביתוקמז. ואין לומר דהתם אינו עושה איסור כלל ולהכי שרי אפילו בהפסד מועט כמו חבילה, דזה אינו, דהא כהאי גוונא בכיסו לא התיר בספר התרומהקמח ומרדכיקמט והגהות מיימוניותקנ אלא אם כן אי אפשר בפחות פחות מד' אמות, מכלל דפחות פחות מד' אמות קיל טפי ושרי גם כן עד ביתו, וכן כתבתי בפניםקנא, ופחות פחות מד' אמות חמיר מעל גבי חמורו.
ובאמת במתניתין יש לומר דלאו דוקא קתני, אלא דומיא דמתניתין סוף פרק כ"בקנב הגיע לחצר החיצונה שוטחן כו' דלאו דוקא קתני, שהרי לא העתיקו הפוסקים איסור זה עיין סי' ש"א סמ"הקנג, דאף דלא קיי"ל כמתניתין בהא דשוטחן כו'קנד, מכל מקום בהא דמסירו מעליו כשיגיע לחצר החיצונה לא אשכחן תנא דפליג עיין שם בגמרא, אלא ודאי דאורחא דמילתא קתני, והכא נמי יש לומר כן שאין אדם חפץ ליכנס בשבת לתוך רחוב העיר עם בהמתו טעונה. וצ"ע לדינא:
הערות
- קמד. פכ"א ה"י: כשיגיע לחצר החיצונה.
- קמה. ס"ט: הגיע לחצר החיצונה המשתמרת.
- קמו. במשנה קנג, א: הגיע לחצר החיצונה.
- קמז. כדלעיל סט"ו, וש"נ.
- קמח. סי' רכו.
- קמט. רמז תמז.
- קנ. פ"כ אות ה.
- קנא. סעיף יב.
- קנב. קמו, ב.
- קנג. ראה לקמן שם סנ"ו (במוסגר): כל היום.
- קנד. בחמה. אלא קיי"ל כר"א ור"ש שאוסרין לשטוח לגמרי שם בברייתא, כדלקמן שם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.