(ז)
(ז) המעורבת אסור כו'. לכאורה היה אפשר להתיר טלטול מוקצה גרידא על ידי נכרי, שהרי הרמב"םקכג התיר אפילו טלטול פחות פחות מד' אמותקכד, והרמב"ןקכה ושאר פוסקיםקכו לא חלקו אלא מחמת שפחות פחות מד' אמות חמורה מנתינה לנכרי, ואף הרא"שקכז לא הזכיר אלא טלטול הישראל. אלא דכיון דסבירא להו להפוסקים דלא התירו שום איסור במציאה משום דאדם מעמיד עצמו עליה, אם כן ממילא דינם כשאר מוקצה שיש אוסרים אפילו על ידי נכרי אפילו במקום הפסד כמו שכתב המג"א בסי' ש"זקכח עיין שם בשם הר"ןקכט וריב"שקל ורשב"אקלא והגהות מרדכיקלב, אלא שלהפסד גדול אפשר להקל וכאן אינו אלא מניעת הריוח. וכן משמע מלשון המג"אקלג שכתב אסור ליטלו משמע אפילו להצניעו אצלו, מדלא קאמר להביאו כלשון רמ"אקלד, דבנטילה גרידא אין בה אלא משום מוקצה ולא משום הוצאה, אף על פי שהנכרי נושאו בעצמו דמדעתיה דנפשיה קעביד ואינו שלוחו שלא צוהו בכך, ואינו צריך למחות משום שעושה בשביל ישראל כמו שיתבאר לקמןקלה.
ומיהו לשמור ודאי אפילו לישראל שרי כמבואר ברמב"םקלו להדיא, ולא נחלק שום אדם בזה עיין שם במגיד משנה. ובהדיא אמרינן בדף ק"זקלז נכנסה לו צפור תחת כנפיו יושב ומשמרה כו', אע"פ שהוא מציאה דלא אתיא לידיו מבעוד יוםקלח והיא מוקצהקלט. ומשמעות לשון הרמב"ם בפרק כ"ד הלכה ח' צ"ע. ואם כן כל שכן שמותר לשמרה על ידי נכרי, דמי איכא מידי דלישראל שרי ועל ידי נכרי אסור:
הערות
- קכג. פ"כ ה"ז.
- קכד. שהיא חמורה יותר מאיסור מוקצה כמבואר בקו"א סק"ו.
- קכה. קנג, א ד"ה דוקא.
- קכו. ראב"ד שם. ר"ן (סו, א) ד"ה אין עמו.
- קכז. ב"מ פ"א סי' כב.
- קכח. סק"ז.
- קכט. פכ"ב (סא, א) ד"ה ובמקום (לתירוץ הב').
- קל. סי' שצד.
- קלא. בשו"ת ח"א סי' תשפד.
- קלב. רמז תנח.
- קלג. סקכ"א: אסור לומר לגוי ליטלו.
- קלד. סעיף יב.
- קלה. קו"א סק"ח.
- קלו. שם.
- קלז. ע"א. הובא לקמן סי' שטז סי"א.
- קלח. שיש לו דין מציאה, כדלעיל ס"ב.
- קלט. כדין כל בעלי חיים, כדלקמן סי' שח סע"ח.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.