(ג)
(ג) להם מבעוד יום. עיין מג"אנב. ואין לומר שדעת רמ"א דאף בבהמה אין צריך לעשות כן אלא כשמניחו עליה כשחשיכה, כדמשמע לכאורה מקושית הרא"שנג על רש"ינד, דזה אינו דהרא"ש לא כתב כן אלא על קושית והלא מחמר, אבל מכל מקום למסקנא אי אפשר דלא קיימא להשתין כו'נה, א"כ אף מבעוד יום הדין כן מהאי טעמא, כמשמעות המגיד משנהנו. וכן כתבו בהדיא בספר התרומהנז והמרדכינח והגהות מיימוניותנט. וכן הוא דעת הרמב"םס שהצריך שלא יהיה לא עקירה ולא הנחה, אם כן אף מבעוד יום אף דעקירה לא הוי מכל מקום צריך שלא יהיה אפילו הנחה לבדה. ואף הרא"ש מודה בזה לפי המסקנא דכשהיא עומדת כו'סא.
ובזה נסתלקה תמיהת השלטי גיבוריםסב מעל ספר התרומה גבי יכול לרוץ. אלא דמכל מקום גבי כרמלית דרבנן יש לסמוך על דבריוסג, כיון שהוא דיעבד שאי אפשר בענין אחר, ואם לא נתיר לו הנחה בלבדה כלאחר יד יעשה עקירה והנחה כדרכה. ולא הצריך הרמב"ם ליטלו קודם שתעמוד אלא לכתחלהסד, אפילוסה פשיטא שאם לא הספיק ליטלו עד שעמדה בודאי לא ישליכנו ארצה, מעתהסו אתי לידי איסורא דאורייתא. אלא דמכל מקום ברשות הרבים אין להקל גבי ריצה כשעקר משחשכה, כיון שיש חולקים לגמרי על היתר זהסז, והמתירין עצמןסח הזכירו מבעוד יום, מנא לן להקל משחשכה, דיש לומר דלא רצו להתיר עקירה בידים כדרכה וגם הנחה בידים אפילו שלא כדרכה, דשמא יעמוד מעט ונמצא עושה איסור סקילה במזיד על פי היתר חכמים, ומוטב להניחו שיעשה כרצונו שמא יעמיד עצמו על ממונו. מה שאין כן בבהמתו כשכבר עמדה ועשתה הנחה בלא עקירה קודם שהספיק ליטלו ממנה מותר לחזור ולהניחו עליה, לפי שלא נולד עכשיו חשש יותר לאיסורא דאורייתא ממה שהיה בתחלה כשהניחו עליה משחשכה. ומכל מקום בכרמלית יש להקל כדעת השלטי גבורים, שהרי כן דעת הט"ז סוף סימן זהסט, וגם המג"אע נתכוין להעתיק היתר זה אלא שקיצר בלשונו, דמה שכתב בכל עניןעא בודאי אין כוונתו אף אם אינו מתירא, דהא בסק"כ לא כתב כן, ובהדיא מבואר בשלטי גבוריםעב שכוונתו אף משחשכה עיין שם. וכן משמע בהדיא במג"א סקכ"אעג דאף משחשכה יש להקל:
הערות
- נב. סק"ח, שתמה על הרמ"א ס"ו, שהתיר מבעוד יום בכל ענין.
- נג. רפכ"ד: נותן כיסו לנכרי, מבעוד יום.
- נד. רפכ"ד: א"כ מאי פריך בגמרא והלא מחמר, ושני עלה מניחו עליה כשהיא מהלכת, בלא"ה נמי אין כאן עקירה כיון שנתנו עליה מבעוד יום.
- נה. ולהטיל גללים ואיכא עקירה והנחה, כשהיא מהלכת מניחו עליה כשהיא עומדת נוטלו הימנה.
- נו. פ"כ ה"ז.
- נז. סי' רכו: יתננה על הסוס מבעוד יום, ולכשיתחיל ללכת יתנה עליו כדי שלא תעשה הבהמה עקירה משבא שבת.
- נח. רמז תמז.
- נט. פ"כ אות ה.
- ס. שם ה"ו.
- סא. נוטלו הימנה.
- סב. בפכ"ד (סו, א סוף אות ג) הביא מ"ש בס' התרומה (סי' רכה): דהא מבעוד יום התחיל לרוץ בו ולא עשה עקירה משנכנס שבת. ומקשה ע"ז: ודברי ספר התרומה צריכין עיון, דמשמע דאי עביד עקירה בשבת שיהיה אסור, דהא קיימא לן דעקירה בלא הנחה אינה כלום. אלא דאפשר דסבירא ליה כהרמב"ם שהצריך שלא תהי' לא עקירה ולא הנחה (וכן פסק בפנים סי"ג).
- סג. של השלטי גבורים שם: ולדידן דלית לן רה"ר אלא כרמלית אפשר דבכל ענין שרי (וכן פסק בפנים סי"ג).
- סד. וכן פסק בפנים (לעיל ס"ג).
- סה. אוצ"ל: אבל.
- סו. אוצ"ל: שמעתה.
- סז. לרוץ עם כיסו, והיינו ר"ן (סו, ב) ד"ה רץ בשם הרמב"ן קנג, ב ד"ה הא. הובא בשו"ע סי"ב בשם יש אומרים. וראה לקמן קו"א ס"ק ד, הטעם שפסק רבינו כהמתירים.
- סח. ס' התרומה שם.
- סט. סק"ו.
- ע. סקי"ח.
- עא. דלדידן שאין לנו רשות הרבים גמורה שרי בכל ענין.
- עב. שם, שמשם מקור דברי המ"א.
- עג. אוצ"ל: סק"כ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.