(ז)
(ז) ויש חולקין על זה כו'. אף שהם תלו בהדלקה, היינו משום דסבירא להו כבה"ג כמבואר במרדכיפז ע"ש, אבל אנן לא קיי"ל הכי אלא בנשים, ואין צבור לנשים דמאה נשי כו'פח. ואף שלכתחלה טוב להתנות גם באישפט, מכל מקום כאן שרבים מקילים בלאו הכי פשיטא דאין להחמיר כלל, ובפרט דהכא מיקרי דיעבד.
והנה מ"ש הט"זצ לסתור דעתם ממ"ש רמ"א הוא תמוה מאודצא, ומבואר במג"אצב שזהו דעת רבים, ובפרט שהגאונים הכי סבירא להוצג. אבל מ"שצד דלא קיי"ל כהמחמירים בנגיעה, כן פסק גם בד"מצה, והאליה זוטאצו יחידאה הוא, אף לפי מ"ש המג"אצז, שהרי מסתימת כל הפוסקים גבי שמן המטפטף מן הנר לכלי שתחתיו שאסרו להסתפק ממנו בשבת כמ"ש בסי' רס"הצח, ולא אסרו ליגע בכלי או בשמן, אע"פ שהוא מוקצה מחמת מצוהצט כמו שכתבו התוס' דף מ"בק ומ"דקא. ועוד דמוקצה מחמת מצוה אינו חמור ממוקצה דגרוגרות וצמוקים שמותר ליגע בהם, ואין איסור אלא לטלטלם, דכללא כייל רמ"א בריש סי' ש"חקב דכל מוקצה מותר בנגיעה, אפילו הראוי לאכילה ולא גזרינן שמא יאכלנו:
הערות
- פז. דלעיל ס"ז וש"נ (שקבלת שבת תלויה בהדלקת הנר).
- פח. כתרי גברי דמיין (ברכות מה, ב).
- פט. כדלעיל סוף ס"ז.
- צ. ס"ק א.
- צא. וכן הקשה באליה רבה ס"ק לא.
- צב. ס"ק כו.
- צג. ולכן הובאה דעה ראשונה זו בפנים בסתם.
- צד. הט"ז שם.
- צה. אוצ"ל: בד"ח [בדברי חמודות] ברכות פ"ד סוף אות כח (שיפה עשה הלבוש שהשמיטו).
- צו. ס"ק יד (שחלק על הדברי חמודות וכתב שאין לזוז מפסק השו"ע בזה).
- צז. ס"ק כז (שביאר טעם האיסור שהוקצה למצוותו וגזרינן שמא ישתמש בו).
- צח. טור ושו"ע ס"ג.
- צט. ראה לקמן שם קו"א ס"ק א. סי' תקיד סכ"ד.
- ק. ע"ב ד"ה ואין.
- קא. ע"א ד"ה שבנר.
- קב. סעיף ג. ולקמן שם סי"ד.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.