ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךקו"א אורח חיים חלק בסימן רסג(ה)

(ה)

(ה) סמוכה כו'. זה פשוט דבני ביתו אינם צריכים נר לכל אחד ואחד, דאפילו בנר חנוכה אמרומח איש וביתו, והמהדרין שםמט היינו משום פרסומי ניסא, ובנר שבת לא אשכחן הידור זה בגמרא, אם כן אין לברך עליו כיון שאינו חיוב בדבר מחמת עצמו (שאם היה חיוב בדבר היאך נפטר הבעל בהדלקת אשתו, הלא היא צריכה נר בפני עצמה, ולא אשכחן חיוב שתי נרות אלא שיש מכוונים כן כנגד זכור ושמור כמו שכתבו הטור ושו"ענ, ומשמע שם בהדיא דבלאו הכי סגי בנר אחד לכל בני ביתו, וכן משמע מלשון הרמב"םנא וש"ע ס"ג, ואין להאריך בדבר הפשוט ומבואר להדיא מלשון המשנהנב (ששנינו הדליקו את הנר ולא הדליקו נרותנג) והגמרא דף כ"ג ע"ב ודף ל"ה ע"ב וכל הפוסקים). ואף שפוטר בזה הבעל הבית מחיובונד, אין בכך כלום, כמ"ש החק יעקב סי' תל"בנה והעולת שבת סי' תקפ"ה ס"בנו ע"ש, ובמ"ש בסי' תל"בנז שכן הוא ג"כ דעת הרא"שנח וטור ושו"ע שםנט.

ומיהוס פשטא דלישנא דרא"ש וטורסא משמע ודאי להיפך. שמ"ש החק יעקב שם שגם שלא יברכו כולם אין נכון, הוא דוחק (אף שהוא מוכרח לדעת הש"ע שם כמ"ש שםסב), שכיון שבעל הבית בירך כבר ולהם אי אפשר לברך מנא ליה להרא"ש (ומסי' ק"מסג אין ראיה, דהשני אינו פוטר הראשון אלא גומר המצוה המוטלת על כלל הצבור וגם הוא בכלל. ועוד דהתם איכפת לן בקריאת הב' שאינו מברך לפניה ואינה מצטרפת לקריאת הראשון משום דכתיב תמימהסד כמ"ש בירושלמיסה, אבל בעלמא לא איכפת לן ודו"ק) להמציא מלבו חיוב זה שישמעו הברכה. אלא ודאי כוונתו כפשוטו שאחד מברך לכולם היינו משום שמצוה היא שאחד יברך לכולם כמ"ש המג"א סוף סי' רי"גסו, ודומיא דמתניתיןסז הסיבו אחד מברך לכולם, ואיתא נמי בתוספתא פ"דסח, ודומיא דסוף פ"הסט בתוספתא גבי מאור אחד מברך לכולם, שהוא חיוב משום ברב עם כמ"ש בגמראע. וכן משמע בהדיא בתשובת הרא"ש כלל כ"ועא שכתב כן אפילו בב' מילות. וכן כתב סוף פ"ועב דחולין גבי שחיטות. ועיין מ"ש בסי' רי"געג. ולפי זה מבואר מדעת הרא"ש וטור דהם חייבים בברכה, והטעם משום דהם מצווים במצוה זו מדין ערבות (לכך הם צריכים לברך אשר קדשנו במצותיו וצונו. משא"כ בריש סי' ק"מ שאינו מברך וצונו שכבר בירך בשחר, אלא משום כבוד התורה לבד תיקנו לברך לכל קריאה וקריאה, עיין במ"ש סימן קמ"ג להשו"ע וט"זעד, וכיון שהוא גומר קריאתה דיו בברכת האחת), ואף שהבעל הבית נפטר בברכה אחת לכל החדרים מכל מקום הן צריכים לברך על מצות שעושין שהם חייבים בעשייתם, דמה לי שחייבים מחמת עצמן ומה לי שחייבים מחמת ערבות, שהרי המחויב מחמת ערבות נקרא מחויב בדבר להוציא אחרים ידי חובתן המחוייבים מחמת עצמם כמ"ש הרא"ש פ"ג דברכותעה, א"כ למה לא יברך על חיוב זה כמו שמברך המחויב מחמת עצמו. וכן משמע מסתימת לשון הב"י בסי' תקפ"העו, דדוחק גדול לאוקמי שלא היה בשעת הברכה והיה בתחלת התקיעות, דהוה ליה לפרש, אלא ודאי אף שלא היה בתחלתן ויצטרך אח"כ לשמוע על הסדר או ששמע כבר אפילו הכי מברך עכשיו, דלא כעולת שבת שם.

ולהכי אין למחות ולבטל המנהג שנהגו בהדלקת הנרות, כיון שיש להם על מי שיסמכו. אבל גבי שופר ובדיקת חמץ שאין שם מנהג העתקתי דברי העולת שבת והחק יעקב, כיון שלא מצינו לאחרונים שיחלקו עליהם בפירוש, וגם ספק ברכות להקל, ובפרט שכן הוא מוכרח לדעת הש"עעז כמ"ש בסימן תל"ב:

הערות

  1. מח. ברייתא כא, ב.
  2. מט. נר לכל אחד (ברייתא שם. רמ"א סי' תרעא ס"ב).
  3. נ. ולעיל ס"א.
  4. נא. פ"ה ה"א: נר (לשון יחיד).
  5. נב. לד, א.
  6. נג. ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קכה.
  7. נד. להדליק גם בשאר המקומות דלעיל סי"ד, אף שאינם מיוחדים לה.
  8. נה. ס"ק יא.
  9. נו. ואליה זוטא שם ס"ק ד.
  10. נז. קו"א ס"ק ב. וכן פסק לקמן שם בפנים ס"ט, ובסי' תקפה ס"ט.
  11. נח. פסחים פ"א ס"י.
  12. נט. סעיף ב: יעמיד מבני ביתו אצלו בשעה שהוא מברך ויתפזרו לבדוק איש במקומו על סמך ברכה שבירך בעל הבית.
  13. ס. עתה מבאר דעת היש חולקים שבסוף הסעיף, וחוזר ממ"ש בסי' תלב קו"א ס"ק ב, ומיישב המנהג שגם הסמוכות על שלחן בעל הבית מברכות.
  14. סא. שמסיים: שעשרה שעושין מצוה אחת אחד מברך לכולם.
  15. סב. סי' תלב קו"א ס"ק ב.
  16. סג. ס"א: הקורא בתורה ונשתתק העומד יתחיל ממקום שהתחיל הראשון ויברך בתחלה ובסוף. ומבואר שם הטעם (בטור ובט"ז שם ס"ק א): דאי תימא ממקום שפסק, הראשונים נתברכו לפניהם ולא לאחריהם ואחרונים נתברכו לאחריהם ולא לפניהם.
  17. סד. תהלים יט, ח.
  18. סה. ברכות פ"ה ה"ג (שמשם מקור הלכה זו).
  19. סו. ולעיל שם ס"ו-ז.
  20. סז. ברכות מב, א.
  21. סח. הלכה ח.
  22. סט. הלכה לג.
  23. ע. ברכות נג, א. וכדלעיל שם ס"ו. לקמן סי' רצח ס"כ.
  24. עא. סי' ד.
  25. עב. סי' ד. הובא בטור ושו"ע יו"ד סי' יט ס"ג.
  26. עג. ס"ו-ז, לחלק בזה בין ב' מילות לשאר מצות.
  27. עד. סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו. וראה ט"ז שם ס"ק א.
  28. עה. סי' יג. וכדלעיל סי' ח סי"א וסי' קסז סכ"ג וש"נ. וראה גם לקמן סי' ערב קו"א ס"ק ב. וראה אז נדברו ח"ו סי' סז.
  29. עו. ד"ה ואם התחיל (ולא יכול להשלים משלים אחר ודי בברכה שבירך הראשון), ומשמע דהיינו דוקא כשהיה שם התוקע בשעת הברכה אבל אם לא היה שם באותה שעה צריך הוא לברך בודאי.
  30. עז. ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קסח.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.