ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךקו"א אורח חיים חלק בסימן רנט(ג)

(ג)

(ג) בתוך הכיסוי כו'. כן הוא בהדיא בשלטי גיבורים^סח. וכן משמע בהדיא בגמרא^סט ופוסקים וטור ושו"ע סוף סי' שי"א^ע גבי פגה^עא שטמנה בתבן. ומשמע בהדיא דאסור לנער התבן בכוש וליטול הפגה בידים, דאם לא כן למה ליה כוש^עב וכרכר^עג שראשן חד ידחפנו בקנה או בדבר אחר, אלא ודאי דדוקא קתני^עד והן ננערות מאליהן, אבל לא שיטלטלם הוא ע"י דבר אחר. וכן משמע בהדיא ברי"ף ור"ן סוף פרק ט"ז^עה גבי צואה^עו. וכן משמע בהדיא בסי' תמ"ו^עז. וכן כתב הט"ז שם^עח ובסי' שי"א סק"ב. וזהו גם כן כוונת התוס'^עט שהביא המג"א בסק"ח. ומה שכתבו^פ אילך ואילך, היינו לאפוקי אם ע"י דוחק החזרת הקדרה היה המוקצה מתצמצם ומתרחק לצדדים מאליו בלא שירחיקנו הוא בידים על ידי הקדרה. וכן הוא בהדיא בתוספות^פא ורא"ש^פב ור"ן^פג בשם הראב"ד ורשב"א^פד סוף פ"י^פה ובר"ן פ"ב דביצה^פו ומגיד משנה פכ"א^פז, דטלטול^פח על ידי דבר אחר לא שרינן לה אלא משום כבוד יו"ט לדעת הר"ן פ"ב דביצה. ומה שכתב הט"ז סי' ש"ח סקי"ח^פט צע"ג. וכן משמע בהדיא מלשון הרמב"ם פכ"ה^צ, ומלשון הר"ן^צא שהובא בב"י סי' שי"א^צב לפסק הלכה שכתב ודבר המותר הוא שמטלטל אלא שאי אפשר לו לטלטלו אלא אם כן יטלטל עמו המוקצה בטלטול מן הצד כו', וברז"ה פי"ז^צג מבואר דהיינו מן הצד של היתר עיין שם, אבל כאן עיקר טלטולו הוא דבר האסור, ואינו מטלטל מן הצד של היתר אלא מטלטלו כדרכו על ידי ההיתר, שההיתר נעשה לו כידא אריכתא, דלקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה בסי' תרנ"א^צד.

ולא דמי לאבן שעל פי החבית שמותר להגביה^צה, לפי שמכיון שהחבית לא נעשית בסיס לאבן אם כן היא חשובה בפני עצמה, והוא מטלטל אותה בלבדה שהיא דבר המותר ואינה משמשת כלל להאיסור^צו, וגם היא אינה מטלטלת את האבן אלא הוא מיטלטל מאליו (ומגמרא ריש פרק נוטל^צז לא קשיא מידי, דלא מצריכים געגועים אלא משום דאין צריך לתינוק כמו שכתבו התוס' שם^צח ודו"ק). וכן גבי מת שבמטה שצריך למקומו^צט, שמכיון שהמטה לא נעשית בסיס למת^ק אם כן היא חשובה בפני עצמה והוא מטלטל אותה בלבדה, ואינו חשוב כמטלטל את המת על ידי המטה כיון שהיא חשובה בפני עצמה ואינה משמשת כלום להמת, שאם היתה משמשת לו היתה בסיס לו. משא"כ כאן, שהכוש או הקדרה משמשים לטלטל ההטמנה הרי זה טלטול ע"י דבר אחר כדרכו ולא מן הצד של היתר, שההיתר נעשה כידא אריכתא דידיה^קא.

משא"כ בטלטול הקש ע"י גופו^קב כשצריך למטה להר"ן^קג דליכא למימר הכי^קד, הוי כעין טלטול ע"י דבר אחר שלא כדרכו, ודמי ממש לטלטול מן הצד של היתר דשרי בצריך למקומו להר"ן, ולכך הוסיף הר"ן גבי טלטול על ידי גופו שהוא כלאחר יד, משום דבלאו הכי לא דמי לטלטול מן הצד. ומהאי טעמא נמי שרי לעשות שביל באוצר ברגלו שמפנהו לכאן ולכאן, כמו שכתב הר"ן בריש פי"ח^קה ועיין שם במלחמות^קו ובמג"א ריש סי' ש"ח^קז, משום דהוי כלאחר יד דאין דרך טלטול בכך. אבל ע"י דבר אחר שבידו דרך הוא לטלטל. וכהאי גוונא ממש מצינו ביין נסך ביו"ד סי' קכ"ד^קח דנגיעה ושכשוך ע"י דבר אחר שבידו מיקרי שכשוך כדרכו אפילו לענין ניסוך ואוסר בהנאה לכולי עלמא, וכל שכן לענין טלטול בעלמא, אבל ע"י רגל רבו המתירים שם^קט. וכן היכי דאוריק אורוקי דדמי ממש למת המיטלטל ממטה שרי התם בהנאה לכולי עלמא^קי דאין דרך שכשוך בכך:

הערות

סח. (כג, סוע"א), מפסקי ריא"ז פ"ד ה"ב אות ג.
סט. רבי אלעזר בן תדאי קכג, א.
ע. ולקמן שם סי"ד.
עא. תאנה שלא בשלה כל צרכה (רש"י שם ד"ה פגה).
עב. פלך (שמשתמשין בו לטוויה) – רש"י שבת קכב, ב ד"ה כוש.
עג. עץ שמשתמשין בו לאריגה וראשו חד (ראה רש"י פב, א ד"ה כרכר).
עד. קכג, א (לגירסת הרי"ף שם).
עה. (מה, ב) ד"ה גמ' אוקימנא.
עו. שאסור לכבדה אם לא משום גרף של רעי.
עז. ס"ג ולקמן סוף ס"ז. וראה גם סי' תמד סי"ג.
עח. ס"ק ו.
עט. נ, ב ד"ה הכל, שבאופן זה שהקדרה מזיזה את המוקצה אינו טלטול מן הצד.
פ. התוס' והמ"א: דהכא צריך לטלטל אילך ואילך כשרוצה להטמין (והרי אף הזזה קטנה אסורה במוקצה).
פא. צה, א ד"ה והאידנא (שהכיבוד אסורה בשבת משום שמזיז עפר ממקומו).
פב. פ"י סוף סי' ג.
פג. שם (לו, א) ד"ה והאידנא.
פד. עבודת הקדש בית מועד שער ג (שהכיבוד מותר משום גרף של רעי, ומשמע שללא זה אסור לכבד המוקצה).
פה. מתייחס לתוס' רא"ש ור"ן.
פו. (יב, א) ד"ה וכתב הר"ז.
פז. ה"ג (שהביא את דברי הרשב"א וסיים: וכן נוהגין).
פח. אוצ"ל: וטלטול.
פט. שמותר להעביר הקליפות המוקצים ע"י סכין. וראה גם לקמן סי' שח ס"ס.
צ. הי"ד (אם היה צריך לטלטל דבר האסור לא יטלטלנו באותו דבר המותר).
צא. (כ, ב) ד"ה וקשיא.
צב. ד"ה טלטול.
צג. בהמאור (מז, ב).
צד. ס"ז. וראה גם לקמן שם ס"י (במוסגר). וראה זכרון יוסף סי' קמג. יגד"ת (ירות"ו) ח"א ע' 45.
צה. משנה קמב, ב. לקמן סי' שט ס"ו.
צו. שהרי אינו מטלטלה בשביל האבן אלא בשביל החבית, ואם מטלטל בשביל האבן אסור כדלקמן סי' שיא סי"ד, והיינו מצד ידא אריכתא כמבואר כאן. וראה לקמן סי' שח ס"ס.
צז. קמא, סוע"א שהעמידו את דברי המשנה שם "נוטל אדם את בנו והאבן בידו" בתינוק שיש לו געגועין על אביו.
צח. קמב, א ד"ה ונישדניהו. וראה גם לקמן סי' שט ס"א.
צט. כדלקמן סי' שיא ס"ט וש"נ.
ק. ראה רז"ה (מז, ב). רשב"א מג, ב. מ"א סק"ב. לקמן שם ס"א. ושם: הואיל ואין צריך אליה שכל עצמו אין צריך אלא להטילו ע"ג קרקע.
קא. ראה חקרי הלכות ח"ג ע' 48.
קב. משנה קמא, א. לקמן סי' שיא סט"ו.
קג. שם (כ, א) ד"ה וקשיא. ולא ס"ל ההיתר של טלטול ע"י גופו, כדלקמן סי' רעו קו"א סק"ג.
קד. שהרי צריך לקש שבמטה.
קה. ד"ה תנו רבנן.
קו. ד"ה אמר: עושה לו שביל ברגלו בכניסתו וביציאתו.
קז. סק"ז "דרך הילוכו". וראה גם לקמן שם סט"ו.
קח. סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם סי"א.
קט. הובאו בב"י שם ד"ה וכן אם דרך. רמ"א שם בשם ויש אומרים.
קי. ראה ב"י שם ד"ה כתב עוד הרמב"ם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.