(ב)
(ב) למעלה כו' היא כטמונה. ומיהוז היינו דוקא בדבר המוסיף הבלח, שכיון שהתחתון מעלה הבל למעלה ומוסיפו בקדרה גזרינן דילמא אתי לאטמוני ברמץ, משא"כ כשאינה נוגעת כלל בדבר המוסיףט כולי עלמא מודוי דלא דמי כלל לרמץ ולא גזרינן. אבל כשדבר המוסיף נוגע בה בין מלמעלה כגון הבגדים שמוסיפים הבל מחמת האש שתחתיהםיא בין מלמטה שנוגעת בגחלים שהגחלים מעלים הבל למעלהיב דמי לרמץ. שאף שברמץ יש אפר וגחלים גם מלמעלה, מכל מקום כיון שהגחלים שלמטה מעלים הבל למעלה יבאו לטעות להטמין אף ברמץיג, שעיקר הטעות להטמין ברמץ שחששו לו חכמים הוא בא מחמת הוספת ההבל ולא מחמת ההטמנה שמכסה כולו מלמעלה ומלמטה, שהרי בדבר המעמידיד מותר להטמין כולו לפי שלא יטעו ממנו לרמץ.
אבל בשבת בדבר שאינו מוסיף לכולי עלמא לא מיתסר אלא כשמטמין כולוטו*). דאף שמפך של רביטז אינו ראיה כל כך דרבי התיר להטמין הצונן. מכל מקום בפירוש שנינויז מניחים מיחם על גבי מיחם כו', וכמו שכתב הטור בסי' רנ"חיח ושי"חיט. ומכאן למדו הרמב"ם ומגיד משנה סוף פ"[ד] דלא מיקרי הטמנה בכהאי גוונא. ואף הרא"ש וטור וש"עכ מודים בזה, דדוקא בדבר המוסיף החמירו משום שמא יטמין ברמץ כמו שנתבאר.
הערות
- ז. תוכן הקו"א: טעם האיסור דקופה שטמן כו' נתבאר בתוס' (מח, א ד"ה דזיתים) ורא"ש (פ"ד ס"ב), גזירה שמא יטמין כולה בתוך פסולת הזיתים, משא"כ כשמעמידה בתוך הכירה הגרופה (דלקמן בהמשך הסעיף) לא שייך למיחש הכי. אמנם כאן בפנים לא כתב טעם זה, כ"א הטעם שהמוכין נעשים מוסיף הבל, שזה שייך גם כשמעמידה בתוך הכירה (ובהמשך הסעיף התיר שם מטעם אחר). וע"ז בא לבאר ולהוכיח כאן מהטור וב"י דלא סבירא להו הך גזירה (והיתר) שבתוס' ורא"ש, ולכן לא כתבה בפנים.
- ח. שהקדרה טמונה במוכין המוסיפים הבל (שהגפת מעלה הבל בהמוכין והמוכין מוסיפין ההבל בקדרה).
- ט. כשקדרה יושבת ע"ג כסא ואינה נוגעת בגחלים וגם אינה טמונה במוכין.
- י. גם דיעה הא' שבהמשך הסעיף, שאוסרת כשהקדרה נוגעת בגחלים, אף שאינה טמונה במוכין.
- יא. כדלקמן בהמשך הסעיף בדין יושבת על כסא כו' ומכוסה בבגדים, שאסור.
- יב. כדלקמן בהמשך הסעיף בדין נוגעת בגחלים ואינה מכוסה בבגדים, שאסור לדעה הא' האוסרת.
- יג. לפי דעה זו האוסרת.
- יד. כדלקמן בהמשך הסעיף בדין מעמיד בכירה גרופה.
- טו. ראה גם לעיל ס"ד (במוסגר) וש"נ. ראה שבת כהלכה פי"א הערה סה.
- טז. מ, ב שלא אסר רבי להניח בתוך אמבטי מטעם הטמנה (וראה מהדו"ב לסי' רנט ד"ה וכן משמע, שלדעת רבינו יונה הטעם הוא כיון שהטמנה במקצת אינה הטמנה. ולדעת הרשב"א רצה ליישב בתחלה, כי הפשרת צונן אינה הטמנה. אח"כ הוכיח בדעתו שגם הפשרת צונן הוי הטמנה, והאריך ליישב שם בכמה אופנים).
- יז. נא, ב (ואין חוששים בזה להטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל, כיון שהוא רק במקצת).
- יח. לכמה נוסחאות (ראה ב"י), שמותר להניח ע"ג קדרה חמה בשבת, כשאינו יכול להתבשל (ואין זה כטומן).
- יט. גבי כלי שיש בו תבשיל קר שרוצה ליתנו על גבי קדרה הטמונה כדי להתחמם, שאין בזה משום הטמנה.
- כ. דסבירא להו כדעה הא' שבהמשך הסעיף, שגם הטמנה במקצת בדבר המוסיף הבל הוי הטמנה, מודים בדבר שאינו מוסיף הבל (כדלקמן סי' רנח ובקו"א שם, שאין הקדרה רותחת נקרא מוסיף הבל), שהטמנה במקצת אינה הטמנה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.