(ג)
(ג) נמצא שלמפרע וכו'. ממהמח שכתב המ"אמט דבתנור שאין עושין בו מלאכה בעצמן מותר לחלוק סתם, ור"ל אף לדעת הרמב"םנ דאוסר בסתם, מזה מוכח שטעמו של הרמב"ם הוא משום דהוה כשלוחו. והא דאוסר הש"ך ביו"ד שםנא בסתמא גבי ערלה דלא מיתסר משום שליחות, היינו משום דגבי ערלה לא שייך היתר דהבלעה כמו בשכר שבת. ומ"ש הש"ך שהוא מבעיא דלא איפשטאנב, י"ל דס"ל כמ"ש המ"א בשם רבינו ירוחםנג דהבעיא היא כשלקח הנכרי בשביל שבת והניח כנגד זה לישראל, ומיירי בכהאי גוונא דאין כאן הבלעה שהנכרי מפרש להישראל שנותן לו שכר כנגד השבת, והבעיא היא אי אמרינן דדוקא בעינן דגלי דעתיה כשבאו לחשבון אבל בלאו הכי אין כאן שכר שבת, או דילמא אפילו לא גלי דעתיה מכל מקום כשנוטל שכר כנגד השבת נמצא שלמפרע כו'נד (כמ"ש בפניםנה), ואיכא שכר שבת כיון שהנכרי היה כשלוחו, וממילא בערלה אסור לפי ב' צדדי האיבעיא, אפילו כשבאו לחלוק סתם בשוהנו, דהא בערלה לא שייך הבלעה, וז"ש הש"ך מוכח מבעיא ודו"ק:
הערות
- מח. לכללות קו"א זה ראה העו"ב בקו"א ע' כט ואילך. ביאורי השולחן ע' שכו ואילך.
- מט. ס"ק א.
- נ. פ"ו הי"ז-ח.
- נא. סי' רצד ס"ק כו.
- נב. שאיסור סתמא בערלה מוכח מבעיא דסתמא גבי שבת, אף שאין טעמם שוה כנ"ל.
- נג. שצויין לעיל קו"א ס"ק ב.
- נד. ראה ביאורי השלחן ע' שכז וע' תרטו.
- נה. סעיף ו (בביאור הטעם, ובסעיף ב – שכ"ה בשדה גם כשלקח הנכרי בשביל שבת כו').
- נו. בין אם בשבת פסקינן לקולא או לחומרא - בנוטל הנכרי בשביל שבת, אסור בערלה אפילו לחלוק בשוה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.