(ד)
(ד) לפסול האבנים וכו'. כןצו דעת התוס'צז והרא"שצח וסמ"גצט והגהות מיימוניותק וטור ושו"עקא, ודעתם לאסור אף כשאינו מפורסם שהוא של ישראל כמ"ש לקמן, והכלבוקב יחיד הוא כנגדם, ולא הביאו רמ"אקג אלא לסמוך עליו בדיעבד במקום הפסד מרובה ובשעת הדחק, דכהאי גוונא סמכינן איחיד במקום רבים בדרבנןקד. וכיון דאנן קי"ל כמ"ש הב"חקה והט"זקו ומ"אקז דבדיעבד סמכינן על ר"תקח, אין לנו נ"מ כלל מזה (הילכך לא העתקתיו). ובפרט שמהלבושקט משמע שאף רמ"א לא התיר אלא בדיעבד. ואף שבדרכי משהקי משמע קצת דהכלבו לא פליג כלל על הרא"ש וסיעתו, מכל מקום בהגהותיו חזר בו וכתב בלשון יש אומרים, שברוב הפעמים אין דרכו לכתוב יש אומרים כשאפשר לעמוס בשו"ע דלא פליגי אף דבאמת פליגי אהדדי כמ"ש האחרונים בכמה מקומותקיא. אלא ודאי דכאן אי אפשר לומר שטעם האיסור משום פרסום, שהרי כתב הב"י סי' רנ"בקיב דבביתו של נכרי מותר אף שמפורסםקיג. ועוד שהרי הרא"ש והטור והש"ע אסרו אף בדיעבד לשקעם בבנין (וחילוק התוספת שבתקיד אין לו שחר דהרי יפסיד האבנים לגמרי ולפעמים הוא הפסד מרובה), ואם נבנה בית באיסור אין איסור מדינא אלא שנכון להחמיר כו' (ואין לומר משום דהבית אין כולו איסור אלא מקצתו שנבנה בשבת, דלא משמע הכי מדברי הפוסקים, ובט"זקטו כתב הטעם משום דלא אשכחן בגמרא איסור דיעבד עיין שם אם כן הוא הדין לאבנים, ובהדיא מבואר הטעם במ"אקטז משום דקצץ ע"ש). וע"כ צריך לומר דהכא עיקר האיסור משום שאח"כ כשישקעם בבנין יתפרסם למפרע שהן של ישראלקיז. וכה"ג מצינו חשד למפרע גבי שכירות שדה כמ"ש הר"ןקיח ומגיד משנהקיט עיין במ"א סק"הקכ. לכן לא ישקעם ולא יתפרסם שהן של ישראל, שעכשיו עדיין אין הדבר מפורסם שהן של ישראל שהוא עושה רחוק מהחומה או בביתו, שהרי אף מלאכת מחובר ממש אינו מפורסם שהוא של ישראל אלא מפני שהוא בקרקע הישראל כמו שכתבו התוס'קכא והר"ןקכב בסוף פ"ק דשבת ע"ש:
הערות
- צו. לכללות קו"א זה ראה העו"ב בקו"א ע' יב ואילך. ביאורי השולחן ע' שיב ואילך. כוננת מישרים ע' קכג.
- צז. ע"ז כא, ב ד"ה אריסא.
- צח. פ"ק דע"ז סכ"ג.
- צט. ל"ת סה (יט, ג).
- ק. פ"ו אות נ.
- קא. סעיף ב.
- קב. סי' לא (ל, ג).
- קג. סעיף ב.
- קד. ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל צט. רצ.
- קה. ד"ה ואפילו סיתת.
- קו. ס"ק ד.
- קז. ס"ק י וסוף ס"ק יב.
- קח. בס' הישר שו"ת סי' ו, ובתוס' שם.
- קט. סעיף ב.
- קי. ס"ק ב.
- קיא. ראה יד מלאכי כללי שו"ע ורמ"א סקי"ט. כללי הפוסקים וההוראה כלל רפט.
- קיב. ד"ה ודע.
- קיג. כדלעיל סוף ס"ב וקו"א ס"ק ב. וראה ביאורי השולחן ע' שיג.
- קיד. ס"ק יא (דמקרי לכתחלה). וראה ביאורים שם.
- קטו. ס"ק ד.
- קטז. ס"ק יא.
- קיז. ראה אמרי יושר ח"ב סי' מ. חקרי הלכות ח"ג יז, א. ביאורי השולחן ע' שיג.
- קיח. סופ"ק דע"ז ד"ה ומהא שמעינן.
- קיט. פ"ו הט"ו.
- קכ. ולעיל סי' רמג ס"ח.
- קכא. יז, ב ד"ה אין נותנין.
- קכב. ד"ה ובכולן.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.