ז
ז וכל מציאה והפקרמד שהיא בתוך ארבע אמות של אדם הרי היא שלו חכמים תקנו דבר זה כדי שלא יבאו לידי מחלוקתמה אם אחד יגביה מציאה מצד חבירו לכך תקנו שכל הקודם לה בארבע אמותיו זכה בה ושוב אין אחר רשאי ליטלה ואף אם נטלה צריך ליתנה לזה.
במה דברים אמורים במקום מופקרמו אבל בשדה חבירו לא תקנו ארבע אמות לאדם אחרמז אף שאין חבירו עומד שםמח ולא זכתה לו שדהו הואיל ואין מה שבתוכה משתמרמט כמ"ש למעלהנ.
ואף במקום מופקר לא תקנו ארבע אמות ברשות הרביםנא הואיל ורבים דוחקים שם ואין לכל אחד ארבע אמות מיוחדותנב:
הערות
- מד. מה שאין כן במתנה. ש"ך סי' רמג ס"ק ט, בשם כמה פוסקים.
- מה. ב"מ דף י , ע"א. רמב"ם הל' גזלה ואבדה פי"ז ה"ז-ח. טור ושו"ע סי' רסח ס"ב. וראה חקרי הלכות ד יט, א. העו"ב תשכז ע' 38.
- מו. רב פפא שם רע"ב ורש"י ד"ה ה"ג.
- מז. רב פפא שם. רמב"ם שם ה"ט. טור ושו"ע שם.
- מח. שבעומד שם זוכה אף בחצר שאינה משתמרת. גמרא שם יא, א. טור ושו"ע סי' רסח ס"ג.
- מט. רמב"ן ב"מ י, רע"ב בדעת הרמב"ם.
- נ. סעיף ו. וראה גם לעיל הל' מציאה ס"י.
- נא. רב ששת ב"מ שם. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.
- נב. רש"י שם ד"ה לא תקון.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.