יב
יב וכל זה כשמצא דרך נפילה אבל המוצא בדרך הנחהקלו שניכר הדבר שהונחו שם מדעת בין מעות בין שאר חפצים בין שיש בהם סימןקלז בין שאין בהם סימןקלח אם מצאם במקום המשתמר לגמריקלט הרי זה לא יגע בהם אפילו הוא מקום המופקר לכל אלא שהוא מקום מוצנע כגון מכוסה בתוך האשפה שברשות הרביםקמ והיא קבועה שאינה עשויה להיפנותקמא או בתוך גלקמב של אבנים מכותל ישן שנפלקמג וכל כיוצא באלו אם הם במקום שרוב ישראל עוברים שםקמד לפי שאין זו אבדה שמוזהר עליהקמה להשיבהקמו כיון שמדעת בעליה הונחה שםקמז וגם עתה אפשר שדעתם עליה ולא שכחוה כלל אלא שהטמינוה על איזה זמן עד שיחזרו למקום זהקמח.
אבל אם ניכר הדבר ששכחוה כגון מעות שהעלו חלודהקמט שניכרין שהן כאן מזמן רב ובוודאי שכחו הבעלים אנה הצניעוקנ ונואשו מהן כי אין דעתם סומכת כלל שימצאם אחד ויכריז כיון שהצניען במקום צנוע ומשתמר לפיכך הרי הן של מוצאן אפילו אם יש בהם סימן בכיסקנא.
במה דברים אמורים כשטמונים במקום פרוץ וגלוי אבל מצאן נתונים בחצר חבירו בגלקנב או בקרקע תולין אותו בבעל הביתקנג ולא יגע בהן אף על פי שהעלו חלודה לפי שדרך בעל הבית להניח חפציו ימים רביםקנד טמונים בחצר המשתמרת לדעתו שהיא כביתו:
הערות
- קלו. גמרא כה, ב (הני אינש אצנעינהו). רמב"ם הל' גזלה ואבדה פט"ו ה"א. טור ושו"ע סי' רס ס"ט.
- קלז. מטעם שיתבאר לקמן סי"ג.
- קלח. כדלקמן סוף סי"ד.
- קלט. תוס' שם ד"ה אחר (אפילו יש בו סימן). רא"ש פ"ב סי' ח. טור ורמ"א שם ס"י. ש"ך ס"ק כט-ל, וס"ק כד.
- קמ. משנה שם כה, ב. טור ושו"ע שם סי"א.
- קמא. גמרא שם . טור ורמ"א שם.
- קמב. משנה שם (מצא בגל). גמרא שם (שבלא העלה חלודה אמרינן ישראל אצנעיהו). רמב"ם הל' גזלה ואבדה פט"ז ה"ז (שבמטמון חדש לא יגע בהם שמא מונחים הם שם), ובפירוש המשניות שם (שדינו כמו באשפה). טור ושו"ע סי' רס ס"א. סמ"ע שם ס"ק ד.
- קמג. רש"י שם ד"ה מצא בגל. וראה מ"מ וציונים.
- קמד. ברייתא כד, א (אם רוב ישראל). גמרא שם (באשפה מכוסה שאינה עשויה לפנות לא יגע בו). ש"ך שם ס"ק ה.
- קמה. רש"י שם ד"ה מכוסה לא יגע בו.
- קמו. תוס' שם ד"ה ואם. רא"ש פ"ב סי' ח. ש"ך שם ס"ק כט.
- קמז. רש"י ל, ב ד"ה אין זו אבדה וד"ה כלל.
- קמח. רמב"ם שם פט"ו ה"א. שו"ע שם ס"ט.
- קמט. גמרא כו , רע"א (דשתיך). רש"י במשנה שם ד"ה מחציו ולחוץ (דקאי גם על כותל חדש שבמשנה). תוס' שם ד"ה בכותל. טור ושו"ע שם ס"א. ש"ך שם ס"ק ו.
- קנ. רא"ש פ"ב סי' ט. עיין סמ"ע סי' רסב ס"ק יב (שלא התירו בזמן רב ביש בו סימן אלא כשנאבד, ולא בטמון באשפה או בחור). ולשיטתיה אזיל כמ"ש בדרישה סי' רס ס"ק א ד"ה וכתב הרמב"ם, דהרמב"ם בהל' גזלה ואבדה פט"ז ה"ז, וטור ושו"ע סי' רס ס"א, בעו תרווייהו (שיעלה חלודה ושישמצאנו למטה מטה בכותל, כי בחלודה לבד לא סגי כשהוא טמון). אבל לפי מה שכתב הש"ך שם סוף ס"ק ו (שלענין זה סגי בחלודה לבד), זה אינו (למ"ש הסמ"ע בסי' רסב שם), ודו"ק .
- קנא. תוס' שם. רא"ש שם. טור ושו"ע שם.
- קנב. משנה וברייתא שם (שלא התירו בגל אלא כשיכול לומר לו של אמוריים הן).
- קנג. משנה שם (בכותל חדש מחציו ולפנים), לאוקימתא הנ"ל דמיירי כשהעלה חלודה.
- קנד. תוס' שם. רא"ש שם. ש"ך שם ס"ק ח.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.