ג
ג וכל זה בדבר שאין בו סימן אבל בדבר שיש בו סימן לדברי הכל אסורלז להשתמש בו או למכרולח עד שיבא בעליו ויתן סימניו ויטלנו אפילו אם הוא בענין שבודאי יתייאשו בעליו ממנו כשיודע להם שנפל להם כגון שמצאו במקום שרוב העוברים הם נכרים רק שהוא יודע שנפל מישראללט שבשעה שבאה האבדה ליד המוצא עדיין לא נתייאשו הבעלים ממנה מפני שלא ידעו מנפילתהמ הרי זו באה לידו באיסור ושוב אין יאוש מועיל בהמא ולעולם היא ברשות בעליה כמו שנתבאר למעלהמב. לפיכך חייב הוא להכריז ולהודיע כדי שיבא בעליה ויתן סימן ויטלנה אף אם כבר נתייאש ממנהמג:
הערות
- לז. גמרא שם כא, רע"ב.
- לח. ש"ך סי' רס ס"ק כו (לדעה הא' דלעיל ס"ב שיעשה בו מה שירצה, דהיינו דוקא כשאינו יודע למי יחזיר, מה שאין כן כאן, כדלקמן בסוף הסעיף), ובסי' רסז ס"ק יג (כשיש סימן והכריז ולא מצא). וראה פתחי חושן אבדה ס"ק ל.
- לט. גמרא כד, ב (אפילו בא ישראל ונתן סימן). תוס' שם ע"א ד"ה כי (אפילו יודע ודאי שנפל מישראל). טור ושו"ע סי' רנט ס"ג (שודאי נתייאשו). וכדלקמן סי"ז.
- מ. טור ושו"ע שם. סמ"ע שם ס"ק ז.
- מא. גמרא שם.
- מב. ס"א לדעה הב' (כיון שבאה לידו באיסור).
- מג. ראה גם לקמן ס"ח.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.