ב
ב וכל זה בדיעבד אבל לכתחלה לדברי הכל אסור מן התורה להתכוין לזכות בה לעצמו קודם שנתייאשו הבעליםכג אפילו אם הוא דבר שאין בו סימן שבודאי מתייאשים ממנו הבעלים כשנודע להםכד רק שעכשיו עדיין לא נודע להם כלל שנפל מהםכה הרי זה צריך ליטלו על דעת להחזירוכו למי שיתברר שהוא בעליו על פי עדיםכז. ואף אם נטלו סתם כל שלא נתכוין לגוזלו לזכות בו לעצמו הרי זה נעשה פקדון אצלו לדברי הכל ועומד ברשות בעליו ואינו יוצא שוב מרשותם ביאושכח שמתייאשים אחר כך כשנודע להם לכך צריך להחזירו להםכט כשיתברר שהוא שלהם על פי עדים שראו שנפל מאיש זהל.
אבל כל זמן שלא נתברר ולא נודע של מי היא זו האבדה הרי היא של מוצאה ורשאי להשתמש בה ולמוכרה עד שיתברר של מי היא ויחזיר לו בשלימות כמות שמצאהלא. ויש אומריםלב שאסור לולג להשתמש בה ולא למכרה שהרי ברשות בעליה היא עומדת עד שיבוא אליהו אם אי אפשר לברר הדבר קודם ביאתו על פי עדים ובלא עדים לא יתן לשום אדם שיאמר שלי היא כי שמא יבואו אחר כך בעליה ויביאו עדיםלד. ודבריהם עיקרלה להחמיר בשל תורה וגם המה הרביםלו:
הערות
- כג. כדלעיל ס"א (שביטל מ"ע ועבר בשני לאוין).
- כד. משנה כא, א. טור ושו"ע סי' רסב ס"ג.
- כה. אביי כא , רע"ב (יאוש שלא מדעת). דאסקינן הלכתא כוותיה ביע"ל קג"ם (שם כב, ב). רש"י שם כא, רע"ב. טור ושו"ע שם.
- כו. רש"י כו, ב ד"ה נטלה לפני יאוש (שאף בזה מיירי הגמרא שעובר על לא תוכל להתעלם). וראה אנציקלופדיה תלמודית חי"א ע' נט ציון 73.
- כז. רש"י דף כז , ב ד"ה בעדים. שיטה מקובצת דף כא רע"ב, בשם ריטב"א בחידושיו שם.
- כח. ריטב"א שם ד"ה כי פליגי (אף למ"ד יאוש קני). וכדלעיל ס"א (שבזה אין היאוש מועיל אף לדעה הא').
- כט. טור ושו"ע שם.
- ל. ראה רא"ש שם פ"ב סי' יג. טור ושו"ע סי' רסז ס"ט.
- לא. רמב"ם הל' גזלה ואבדה פט"ו ה"א, ושו"ע סי' רס ס"ט, לפירוש הש"ך שם ס"ק כו.
- לב. רש"י לז, ב ד"ה ואם נטל (יהא מונח ביד זה עד שיבא אליהו). תוס' שם כה, ב סד"ה ואם נטל (דלא יחזירנו לשום אדם). רא"ש שם פ"ב סי' ח (דאבדה הוא שחייב בהשבתה וצריך לעשות השבה מעליא). ראב"ד שם. מ"מ שם בשם הרמב"ן ורשב"א ורבנו יהונתן. טור סי' רס סי"א. רמ"א שם ס"י.
- לג. ראה חקרי הלכות ד י, ב.
- לד. רש"י שם. תוס' שם.
- לה. רמ"א שם.
- לו. עיין ש"מ .
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.