כב
כב וכמו שצריך ליזהר בשמירת פקדון לשמרו כדרך השומרים כמו שיתבאר בהלכות מציאה ופקדוןקצח כך צריך ליזהר בשמירת המשכון ביותר מפני שהוא כשומר שכר עליוקצט. וכשם שהנפקד אינו רשאי למסור הפקדון לאחר לשמרו כמו שיתבאר שםר כך אין המלוה רשאי להפקיד המשכון ביד אחר או למשכנו שלא מדעת הבעלים.
ואפילו נתנו לו הבעלים רשות למשכנו אינו רשאי ליתן רשות להמלוה השני להשתמש במשכון אפילו בשכררא אפילו אם היה לו רשות מהבעלים להשתמש בורב בשכר (ואפילו אם המלוה השני רוצה להוסיף בשכרו אינו יכול ליתן לו רשות שלא מדעת הבעלים) כי שמא אין רצונם שישתמש בו אחררג פן יקלקלנו ואף אם ברי לו שלא יקלקלנו אסור כמו שיתבאר שםרד.
ואף אם נותן לו רשותרה אין נתינת רשותו מועלת לו כל שהוא שלא ברשות הבעליםרו.
ואם אומר (ד) שהבעלים נתנו לו רשות למשכנו וליתן רשות להשתמש במשכון נאמן ומותר למלוה השני לסמוך על דבריורז:
הערות
- קצח. סעיף כט.
- קצט. משנה פ, ב כת"ק. רי"ף (נא, א). טור ושו"ע סי' עב ס"ב. וראה גם לעיל או"ח סי' תמא סי"ב, ובקו"א שם סי' תמג ס"ק ב.
- ר. סעיף ל.
- רא. דאז לא הוי רבית. וראה לעיל הל' רבית סנ"ב, באיזה אופן מותר להלוות על המשכון בנכייתא.
- רב. לבוש סי' עב סל"ג . ואף הש"ך שם ס"ק קמ מודה שלכתחלה אסור. וראה לעיל סוף סי"ב, שבלא רשות אסור להשתמש בו, וש"נ.
- רג. גמרא לו, א (שיהא פקדוני ביד אחר). וכאן אף שנתנו לו רשות למשכנו, מ"מ אין רצונם שישתמש בו אחר.
- רד. סכ"ז-ח, ובהל' שאלה ס"ה.
- רה. אף אם המלוה הראשון נותן רשות למלוה השני להשתמש בו, אין אומרים דמסתמא הרשהו בעל המשכון על זה. ונתבאר בקו"א ס"ק ד.
- רו. שו"ת הרא"ש כלל צג סי' ב. טור סי' עב סכ"ז, ושו"ע שם סל"ג.
- רז. רא"ש וטור שם. ש"ך שם ס"ק קמ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.