[ד]
[ד] הטלת מי רגלים. כלומר וידוע שאין מי רגלים מן המקור כדלעיל בשו"עלח הלכך על כרחך דם מכה הוא מה שאין כן בכאב אחר שאינו בהטלת מי רגלים שאף שהיא רואה לעולם בשעת הכאב איכא למימר שהכאב גורם לדם המקור שיבא ולאו דם מכה הוא כדלעיל סי' קפ"זלט בשם החכם צבימ.
(אבל כאב שאין לחוש בו שיבא דם המקור מחמתומא והיא רואה לעולם בשעת הכאב או אחריו מידמב ודאי דם מכה הוא ולא חיישינן דלמא אתרמי דאתא דם כי אורחא בשעת הכאבמג כי היכא דלא חיישינן להכי ברואה בשעה שהיא עושה צרכיה לפי דעת התוס' והרא"ש דלעילמד. ואף לפי דעת רש"ימה אליבא דרבי יוסי דהלכתא כוותיה כמ"ש לעיל בשם הרשב"א דכיון דבשעת צרכיה אתא דם חזקה עם המים בא ולאו כי אורחא. וחזקה זו איתא נמי ברואה בשעת הכאב או אפילו אחריו מיד דהא דרואה אחר הטלת מי רגליה מיד טמאה היינו דכיון דלא נראה כלום עד אחר גמר ההשתנה ליכא למתלי במי רגלים כמו שכתב ב"ימו אבל בכאב איכא למיתלי שפיר שהכאב גורם לה שיבא מיד אלא שלא הספיק הדם לבא עד שפסק הכאב):
הערות
- לח. מרמב"ם פ"ה הי"ז. וראה לקמן ס"ק ז.
- לט. ריש ס"ק לד.
- מ. סי' מו.
- מא. כן הכריע אף לעיל שם (ד"ה ולמעשה). אמנם בקו"א שם סוף ס"ק יא מסיק, שלא להחמיר אלא כשאין דרך לדם זה לבוא לבית החיצון. וראה שו"ת צ"צ סי' קט, וסי' קיט אות א.
- מב. ואם לא מצאה מיד, אלא אחר זמן מה, מבואר לעיל שם (בסוף הס"ק) שלא להקל.
- מג. כפי שנתבאר לעיל שם (בריש הס"ק) בדעת החכם צבי. ונתבאר לעיל שם קו"א ס"י יא, ההוכחות שאין אומרים כן.
- מד. ס"ק א (ד"ה הראשון).
- מה. דאף שלדעת רבי מאיר לא טיהר רש"י (נט, ב ד"ה במזנקת) אלא מטעם דאין דרך דם מקור לצאת עם מי רגלים, מ"מ לדעת רבי יוסי (שאין חוששין דלמא בתר דתמו מיא אתא דם) היינו מטעם האמור בתוס' ורא"ש, כמ"ש לעיל (ס"ק א ד"ה והנה) בשם הרשב"א (תורת הבית הארוך שער ד כב, ב). וכ"ה לעיל סי' קפז קו"א ס"ק א (ד"ה אלא ודאי) וס"ק יא (בתחלתו). לקמן ס"ק טז.
- מו. ד"ה כתבו הגהות מיימוניות בפ"ה פשיטא. וכדלקמן ריש ס"ק י.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.