[א]

סימן קצא

[א] בריש פ"ט דנדה^א תנן האשה שהיא עושה צרכיה (פירוש שמטלת מים^ב) וראתה דם רבי מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה רבי יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה. ופריך בגמרא מאי שנא עומדת דאמרינן מי רגלים הדור למקור ואייתי דם יושבת נמי נימא מי רגלים הדור למקור ואייתי דם אמר שמואל במזנקת. ופירש רש"י מזנקת מקלחת דכיון דנפיק בקילוח כי אורחא לא דחיקא ולא הדור מי רגלים למקור ואין דרך דם מקור לצאת עם מי רגלים אבל שותתת איידי דאוקמא אנפשה הוא איכא למימר הדור כאלו עומדת אבל עומדת אי אפשר לה לזנק עכ"ל. ופריך בגמרא מזנקת נמי דלמא בתר דתמו מיא אתא דם. ופירש רש"י מזנקת נהי נמי דלא הדור למקור מיהו מאן נימר לן דבהדי מי רגלים אתא דנימא ודאי לאו ממקור הוא מדאתא בהדי מי רגלים אלא ממקום מי רגלים ומכה יש בה דלמא בתר דתמו מיא אתא דם ממקור ולא מחמת מי רגלים עכ"ל. והתוס'^ג כתבו דלמא בתר דתמו מיא פירוש אפילו במזנקת דלמא בתר שהניחה מלזנק ושותתת הדור למקורה ואייתי דם. אבל על פירוש רש"י דפירש שלאחר שכלו מי רגלים אתא דם כי אורחא קשה דאם כן בשעה שמזנקת נמי ליפרוך דלמא בא דם כדרכו כשאר אשה שהיא רואה אלא ודאי פשיטא ליה מדלא חזאי קודם עשיית צרכיה או אחר כך אם כן הדם לאו ממילא אתא אלא על ידי מי רגלים^ד שחזרו למקור ואתא דם. ושמא בשעת זינוק אי אפשר לדם לבא כדרכו שמחמת הזינוק נסתם המעיין של דם עכ"ל. וכן דעת הרא"ש^ה כהתוספות דלא חיישינן דאתא הדם כי אורחא אחר שכלו מי רגלים. והרשב"א^ו ומהר"ם^ז סבירא להו כפירוש רש"י (אלא דלהרשב"א לא חיישינן להכי אלא לרבי מאיר אבל לא לרבי יוסי דהלכתא כוותיה^ח ומהר"ם פליג כדלקמן^ט). ומשני בגמרא אמר ר' אבא ביושבת על שפת הספל ומזנקת בתוך הספל ונמצא הדם תוך הספל דאם איתא דבתר דתמו מיא אתא דם על שפת הספל איבעי ליה לאשתכוחי אמר שמואל הלכה כרבי יוסי עכ"ל הגמ'.

והנה לפי מה שכתב רש"י דעומדת אי אפשר לה לזנק אם כן רבי יוסי דמטהר עומדת מטהר אפילו עומדת ושותתת וכל שכן יושבת ושותתת והכי קיימא לן. וזהו דעת הרמב"ן^י ורמב"ם^יא ושו"ע שלא חילקו בין שותתת למזנקת. ובב"י^יב בשם הרשב"א כתב עוד דאפילו יושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא הדם על שפת הספל ולא בתוך הספל טהורה. ובתורת הבית הארוך ביאר הרשב"א הטעם משום דהא דפריך בגמ' דלמא בתר דתמו מיא אתא דם היינו לרבי מאיר דכיון דאיהו חייש אפילו בא בשעת צרכיה ניחוש נמי כל היכא דאיכא למיחש אבל לרבי יוסי כיון דבשעת צרכיה אתא דם חזקה עם המים בא ואפילו נמצא על שפת הספל עכ"ל^יג. וכן פסק הב"י. דלא כמהר"ם במרדכי והגהות מיימוניות^יד דסבירא להו דרבי יוסי לא פליג ארבי מאיר אלא בעומדת אבל ביושבת מודה ליה דאינה טהורה אלא כאוקימתא דר' אבא ביושבת כו'.

אבל התוס'^טו והרא"ש^טז כתבו דעומדת אפשר לה לזנק והכי פירושא דסוגיא דשמעתין יושבת נמי נימא מי רגלים הדור למקור ואייתי דם דס"ד דמתניתין איירי בכל ענין בין בשותתת בין במזנקת הלכך פריך דכי היכא דבעומדת טמאה בחדא לריעותא במה שאין רחמה נפתח שיוכלו מימי רגליה לצאת להדיא אלא נעצרין שם ואיכא למימר הדור למקור ואייתי דם ואף על גב דאיכא חדא לטיבותא דמזנקת יושבת נמי תהא טמאה היכא דשותתת כיון דאיכא חדא לריעותא ומשני כולה מתניתין מיירי במזנקת ותרתי לטיבותא בעינן לרבי מאיר יושבת ומזנקת ולרבי יוסי לא בעי תרתי לטיבותא אבל בתרתי לריעותא דעומדת ושותתת לא אשכחן דטיהר רבי יוסי דהא רבי יוסי לא טיהר אלא מה שטימא רבי מאיר ועומדת ושותתת דלא איירי בה רבי מאיר לא אשכחן דמטהר רבי יוסי. והא דמוקי הגמרא יושבת דמתניתין ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל היינו דוקא לרבי מאיר דמטמא ביושבת ושותתת הלכך במזנקת נמי איכא למיחש דבתר דתמו מיא ופסק הזינוק ואין המים יוצאים בגבורה הוה ליה כמו שותתת והדור מי רגלים למקור והביאו דם אבל רבי יוסי דמטהר עומדת בחדא לטיבותא דמזנקת מטהר נמי יושבת אף בשותתת עכ"ל הרא"ש. וזהו דעת היש אומרים שבהג"ה.

וכתב הב"ח^יז דלשטה זו יש לעומדת לרבי יוסי כל דין יושבת לרבי מאיר והלכך אין לטהר אפילו בעומדת ומקלחת לתוך הספל דאיכא למיחש דבתר דתמו מיא ופסק הזינוק ואין המים יוצאים בגבורה והוה ליה שותתת חזרו למקור והביאו דם. אבל מלשון רמ"א לא משמע כן. וצריך לומר דסבירא ליה לרמ"א דכיון דהא דהחמיר הרא"ש בעומדת ושותתת הוא משום דלא אשכחן דמטהר רבי יוסי אבל לא אשכחן נמי דמטמא הלכך מידי ספיקא לא נפקא ולכן אין להחמיר אלא בודאי שותתת ולא בדאיכא למיחש והלכך אם נמצא תוך הספל שהיתה מקלחת בה מתחלה אף שהיתה שותתת אחר כך שפסק הזינוק יש לתלות הדם שיצא בקילוח ולכן לא טימא רמ"א אלא בנמצא על שפת הספל דשם אין לתלות בקילוח^יח. וכן משמע בטור^יט. אבל אם היתה שותתת מתחלה ועד סוף אף בתוך הספל כל שכן דטמאה כמו שכתב הש"ך^כ בשם הב"ח.

ושיטה שלישית והיא דעת רבינו חננאל^כא דאף רבי יוסי לא טיהר אלא משום נדה אבל טמאה משום כתם מדרבנן דאמר ר' זירא^כב כשטיהר רבי יוסי גבי עד שאינו בדוק דלעיל סי' ק"צ^כג לשטתו הלך שטיהר ברואה במי רגלים אם כן כי היכא דגבי עד שאינו בדוק קיימא לן כר' חייא דטמאה משום כתם כדלעיל שם^כד הכי נמי הכא ואין לטהרה לגמרי אפילו מדרבנן אלא היכא דמטהר רבי מאיר דהיינו ביושבת ומזנקת ולא בשותתת ולא בעומדת אף על פי שמזנקת. וזהו דעת היש אומרים הב' שבהג"ה.

וכתב הש"ך^כה דלשיטה זו אין לטהר אלא ביושבת על שפת הספל כאוקימתא דר' אבא^כו אליבא דרבי מאיר אבל לא ביושבת באמצע הספל (ורמ"א שלא כתב כך^כז יש לומר דסבירא ליה דלדינא אין להחמיר אלא בעומדת או ביושבת ושותתת בודאי^כח דהיינו^כט בנמצא על שפת הספל אבל בנמצא תוך הספל אף על פי שיושבת באמצע הספל^ל אף על גב דאיכא למיחש דילמא בתר דתמו מיא והוה ליה כמו שותתת הדור למקור ואייתי דם כמ"ש לעיל בשם התוס' והרא"ש מכל מקום כיון דאפילו בודאי שותתת אינה טמאה אלא משום כתם לשטה זו אם כן הוה ליה ספק כתמים ולקולא. ובגמרא לא פריך הכי אלא לרבי מאיר^לא דאמר טמאה נדה):