[יט]
[יט] עגול. כטבעת שהיא חלולה באמצעיתהקיד אין אומרים אילו נטף מן המקור לא נמצא כזה כדמסיקקטו. והוא שיש בין כל הדם המקיף כגריס ועוד לסברא הראשונה דלעיל סעיף ו' (טור) אבל בפחות מכגריס ועוד לסברא הראשונה דלעיל סעיף ו' או לכולי עלמא כשנמצא כזה בחלוקהקטז טהורה דתלינן במאכולת ואין אומרים אילו שנתמעכה שם מאכולת לא היה לבן באמצע הדם.
ואפילו נמצא מין דם לבן או ירוקקיז וקו אדום או שחור יסוב אותו בעוגל או שאר תמונה נפלאה בענין שנראה שהכל הוא כתם אחד והאדום הוא קץ וסוף של הלבן ובין הכל יש יותר מכגריס אלא שבאדום לבדו אין בו כגריס טהורה דתלינן שדם מאכולת נתערב בוקיח בעודו לח והטבע דחה חלק האדום לצדדין. והרי גם אם בא מן הגוף על כרחך צריך לומר כן שחלק אדמומיתו נדחה לצדדין (מפני שיש בו עכירות יותר ודרך הטבע לדחות העכירות לצדדין כמו שנראה בחוש בכתם שנכתם ממי גשמים ונתייבש שקצוותיו משחרין קצת מעכירות המים שנדחו שמה) (תשובת מעיל צדקה סי' כ'קיט).
ואפילו אם ידוע בודאי שהמראה הלבן או הירוק בא מהמקורקכ תלינן האדום או השחור שבקצוותיו בדם מאכולת כל שאין בו לבדו כגריס ועוד שכן דרכן של מאכולת להיות במקום זוהמא ולכלוךקכא. אבל אם יש באדום כגריס ועוד אלא שיש לתלותו בדבר אחר כגון אשה שהיתה בעלת חטטין ומכות המגועלים בדם אין תולין בהם האדום שהוא כתם אחד עם הלבן או הירוק שבא מגופה בודאי שכיון שידוע שנפתח מקורה להוציא הלבן והירוק ודאי גם האדום יצא משם מאחר שנדמה הכל לכתם אחד ואפילו לא יהא אלא ספק אם הכל כתם אחד אזלינן לחומרא דתלינן מין אחד בחבירו לחומראקכב. ולא תלינן לקולא אלא בדם מאכולת לפי שאין לך סדין וחלוק שאין עליהם כמה טיפי דם מאכולת ואין לך אשה שטהורה לבעלהקכג ומשום הכי אף דאתרמי אצל מראה לבן וירוק הבא מגופה בודאי אמרינן דאגב זוהמא אתרמי שם מאכולת כן דעת רמ"א בתשובה סי' צ"זקכד.
אבל הט"זקכה חלק עליו בזה וסבירא ליה דכל שיש לתלות האודם במכה או דבר אחר תלינן דאתרמי התם במקום הלבן והירוק שמגופה אם לא בענין שנשאל רמ"א עליו שהיה נראה לעין שהאודם הוא קץ של המראה הטהור שהוא הולך ומתפשט סביביו כעין קו אז ודאי טמאה עכ"ל. והסכים עמו הש"ך בנקודות הכסףקכו.
ואף רמ"א לא החמיר אלא בידוע בודאי שהמראה הטהור הוא מגופה אבל אם אינו ידוע בודאי אף על פי שאין לה במה לתלותו ומסתמא הוא מגופה אין לו אלא דין כתם טהור וכשם שאין תולין כתם בכתם להקל וכדלקמן סעיף מ"גקכז כך אין תולין כתם בכתם להחמיר כמבואר שם בתשובת רמ"א. ומשמע שםקכח שאף בענין שנשאל רמ"א עליו שהיה נראה לעין שהאודם הוא קץ של המראה הטהור והכל כתם אחד אפילו הכי לא תלינן כתם בכתם להחמירקכט עיין שם:
הערות
- קיד. גמרא נח, א (כשיר), לפירוש רש"י שם ד"ה כשיר (רצועה בעיגול כצמיד).
- קטו. בסוף הסעיף.
- קטז. ראה שו"ת צ"צ יו"ד סי' קמד, ופס"ד צ"צ סי' קצ ס"ט, דהיינו פחות מכשיעור דוקא, אבל כשיעור טמאה (אף שבגמרא ובטור ושו"ע מיירי בבשרה, דחמיר יותר).
- קיז. שטהור, כדלעיל סי' קפח ס"א וס"ק ד.
- קיח. ראה שו"ת צ"צ סי' קנד (עו, א בתשובת מהרי"ל).
- קיט. שהוכיח מדברי הרמ"א דלקמן, שהתיר אף בזה. וביאר הטעם כנ"ל.
- קכ. ראה שו"ת מעיל צדקה שם (כגון ששכיח שראתה כן בבדיקה ממש בדמותו כצלמו). פס"ד צ"צ סי' קצ ס"ט וקו"א ס"ק ג (שאם הרגישה בודאי טמאה). טהרה כהלכה פ"ג הערה 142 (להסתפק בזה).
- קכא. גמרא נב, ב.
- קכב. ראה לעיל סי' קפג קו"א ס"ק ב (בסוף ההגהה ד"ה עיין שם, ממהדו"ב, שבליחות אין אומרים שחזקתו מהמקור, והוי ספק השקול, דמסתמא באה הטיפה ממקום הליחות). שו"ת צ"צ סי' קלז אות ח.
- קכג. ברייתא נח, ב.
- קכד. ראה שו"ת צ"צ יו"ד סי' קלו אות ה.
- קכה. ס"ק מא.
- קכו. לט"ז שם.
- קכז. ולקמן שם ס"ק פו.
- קכח. בתשובת רמ"א שם. וכן הוכיח מדבריו בשו"ת מעיל צדקה שם. וראה שו"ת צ"צ סי' שס.
- קכט. אם אינו יודע בודאי שהמראה הטהור בא מגופה (שו"ת צ"צ שם).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.