[א]
סימן קצ
[א] לא הרגישה. פירוש אפילו ידוע שבא שלא בהרגשה טמאה מדרבנן כדלעיל סי' קפ"גא. ומיהו אפילו ראתה דם מגופה אינה טמאה אלא טומאת כתם אם ידוע שראתה שלא בהרגשה. ונפקא מינה לענין ראתה על בגד צבוע או על דבר שאינו מקבל טומאה כדלקמן סעיף [י']ב. ובכתם הנמצא בגופה ובבגדיהג אף על פי שיש לומר שמזמן רב הוא ואימור הרגישה ולאו אדעתהד לא חיישינן להכי מדאורייתא אלא מדרבנן לפי דעת רש"י (דף נ"חה).
ואף אי הוה חיישינן להכי או אפילו אי לא הוה בעיא הרגשה כללו ליכא איסורא דאורייתא בכתמים שנאמרז דם יהיה זובה דם ולא כתם (משנה שםח). וטעמא משוםט דאיכא למימר אימא מעלמא אתא כתם זה (תוספות יו"טי) ולאו מגופה הואיא דשמא נתעסקה בכתמים ולאו אדעתהיב כדלקמןיג. ואם תמצי לומר מגופה שמא מן העליה הואיד. ואף לפי דעת רש"יטו דלעיל סי' קפ"גטז דבנמצא בכותלי בית הרחם למטה תלינן במקור דרוב דמים מצויים שם ולא בעלייה דדמיה מועטין, ולא אמרינן העמד אשה על חזקתה דרובא עדיף מחזקהיז, מכל מקום הכא דאיכא למימר מעלמא אתא, שהרבה דמים מצוים בעולםיח, לכולא עלמא לא אזלינן בתר רובא דמקור נגד החזקה, ואמרינן העמד אשה על חזקתהיט והאי דם מעלמא אתא (עיין רש"י נ"ב ע"בכ ובתוס' יו"ט סוף פ"חכא).
אלא דרבנן החמירו בו לומר כאלו הוא ודאי מגופה מאחר שאין לה דבר ידוע לתלות בו כתם זה לומר שממנו בא עליה מאחר שידוע לה שלא נתעסקה בכתמים, ואין כאן אלא ספק אחד לפי דעת הרמב"םכב אם מן החדר אם מן העלייה כמו בנמצא בבשרה מן הלול ולחוץכג (כסף משנהכד):
הערות
- א. ריש ס"ק ג, וש"נ.
- ב. וס"ק כא-ב (בבדקה קרקע עולם, שודאי בא מגופה וטהורה מטעם שאינו מקבל טומאה). וכ"ה לקמן ס"ק קכב. ולענין מצאה בבשרה בפנים (שמקבל טומאה) בלא הרגשה בדבר שאינו מקבל טומאה, ראה לעיל סי' קפג ריש ס"ק ג בהגהת מהרי"ל, וש"נ.
- ג. שמבואר כאן בטור ושו"ע שטהורה מהתורה כיון שלא הרגישה.
- ד. כדאמרינן בגמרא (נז, ב) דאימור ארגשה ולאו אדעתה, ובתוס' שם ד"ה הרואה (דהיינו בזמן מרובה).
- ה. רע"א ד"ה מדרבנן. אמנם במהדו"ב (ד"ה ומיהו) מוכיח דלא קיי"ל בזה כרש"י, אלא שאומרים כן מדאורייתא (ושזהו הטעם שטמאה מדאורייתא גם בבדיקה בבית החיצון). ובסוף הגהה הב' שם מבואר שכ"ה גם לדעת רש"י (ראה קובץ יגדיל תורה (נ.י.) לג, ע' קה). והטעם שבבדקה קרקע עולם אינה טמאה אלא מדרבנן, מבאר בכמה אופנים, ומסקנתו בהגהה הב' שם (ד"ה ומיהו א"צ), דמיירי בשעה מועטת אחר שבדקה עצמה ומצאה טהורה, דליכא למימר דארגישה ולאו אדעתא, ומה שטהורה מדאורייתא גם לזמן מרובה הוא דאיכא למתלי דאתא מעלמא, דעברה בשוק של טבחים ולאו אדעתה (וכדלקמן). וראה פרדס חב"ד יב ע' 68.
- ו. ראה לעיל סי' קפג ס"ק ג בהגהה (ממהדו"ב) ד"ה אבל, ובקו"א שם ס"ק ב בהגהה (ממהדו"ב) ד"ה וזה אינו (שכ"ה דעת התוס' וס' התרומה וסמ"ג). פס"ד צ"צ שמט, א.
- ז. ויקרא טו, יט.
- ח. נח, ב.
- ט. וכ"ה לעיל סי' קפז קו"א ס"ק י (ד"ה ומ"ש בתורת הבית). וראה גם סדרי טהרה ס"ק צג ד"ה וטרם. שו"ת צ"צ סי' קכט אות יא.
- י. פ"ח מ"ג (שמקשה דספיקא דאורייתא [אם הוא מגופה] ולחומרא, ומתרץ דכיון שלא הרגישה הלכך לא הוי כשאר ספק דמדאורייתא). וראה שו"ת צ"צ סי' קמב אות ב. סי' שכא.
- יא. רש"י נב, ב ד"ה מהו דתימא (דשמא לאו מגופה הואי הך כתם).
- יב. רש"י ה, א ד"ה אין חוששין (לענין תינוקת שלא הגיע זמנה): עברה ולאו אדעתה.
- יג. ס"ק ד וס"ק פו. וראה שו"ת צ"צ סי' ק אות ה.
- יד. כסף משנה ריש פ"ט.
- טו. יז, ב ד"ה ספקו טמא (הד').
- טז. ס"ק א. וראה לעיל שם קו"א ס"ק א (שהובאו דברי הט"ז כאן ס"ק ב, דשמא לאו מן המקור לא נחשב לספק להצטרף לספק ספיקא בכתמים. והיינו לדעת רש"י שם. אמנם לדעת הכסף משנה הנ"ל, יש לומר שסובר כן אף בדעת רש"י). שו"ת צמח צדק יו"ד סי' קמב אות ב.
- יז. גמרא יח, ב. וכדלעיל מהדו"ב (ד"ה ומשום), וש"נ.
- יח. ראה גם לעיל סי' קפז קו"א ס"ק ה (ד"ה ומ"ש הח"צ, שדמים דעלמא מרובים מדם המקור, רק שאינו מצוי שיעברו בו כו'). שו"ת צ"צ סי' קמב אות ו.
- יט. ראה שו"ת צ"צ סי' קכו אות ד. סי' קמב אות ב.
- כ. ד"ה מהו דתימא.
- כא. משנה ג.
- כב. פ"ט ה"ב (שגם בכתמים הוי ספק). ונתבאר במהדו"ב (ד"ה והשתא אתי שפיר).
- כג. שלדעת הרמב"ם (פ"ה ה"ה, ופירוש המשניות למשנה יז, ב) הוי ספק, כדלעיל סי' קפג ס"ק א.
- כד. ריש פ"ט.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.