[נג]
[נג] תחלת ראייתה. ומה שכתב רמ"א סי' קפ"ד סעיף ב'קצג דאשה שמשנית וסתה להקדים ב' או ג' ימים או לאחר כשמגיע זמן וסתה צריך לפרוש ממנה שנים או שלשה ימים קודם או אחריו עכ"ל אינו רוצה לומר שצריך לפרוש כל הג' ימים שהמשיכה ראייתה אלא רוצה לומר שצריך לפרוש גם קודם הוסת אותו יום שרגילה להקדים בו (פירוש אותה העונהקצד אף שהמשיכה ראייתה עד יום וסתה הקבוע להקצה) דהולכין תמיד אחר תחילת הראיה כמו שכתבקצו כאן (ש"ךקצז).
ודין אשה זו בב' ימים אלו שהם יום וסתה הקבוע עם יום שרגילה להקדים בו לפעמים כדין כל אשה שיש לה וסת קבוע ומשנית וסתה לפעמים שוסתה הקבוע אינו נעקר אלא בג' פעמים שלא ראתה בו ושאינו קבוע נעקר בפעם אחתקצח ואף זו יום שרגילה להקדים בו לפעמים הואיל ולא קבעתו בג' פעמים נעקר בפעם אחת ויום הקבוע אינו נעקר אלא בג' פעמים (כרתי ופלתי סי' קפ"דקצט לדעת הש"ךר).
(ואם לא קבעה שום אחד מהן בג' פעמים אינה חוששת אלא לאחרוןרא. וכשנעקר יום שרגילה להקדים בו אף על פי שהיתה רגילה להמשיך ראייתה כמה ימים אינה חוששת להם שכולם נעקרו בעקירת יום הראשוןרב):
הערות
- קצג. מהגהות מיימוניות פ"ח אות א בשם ריצב"א.
- קצד. כדלעיל סי' קפד ס"ב וס"ק ה.
- קצה. שכיון שלא הפסיקה בינתיים, לא חזרה לוסתה הקבוע, ולכן חוששת ליום ההקדמה (קו"א סוף ס"ק ה). ולענין עקירת הוסת (שהמשיכה בו), ראה לעיל ס"ק לח. לקמן ס"ק סח.
- קצו. הרמ"א.
- קצז. ס"ק לט. ונתבאר בקו"א ס"ק ה.
- קצח. כדלעיל ס"ב.
- קצט. ס"ק ה.
- ר. כאן ס"ק לט.
- רא. ראה שאילת שלמה סוס"י לה.
- רב. כדלעיל סי' קפד ס"ו וס"ק כב. ונתבאר כאן בקו"א.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.