[י]
[י] אפילו ראתה דם. פירוש לא מבעיא כשראתה על העד שבדקה עצמה בו כמין חתיכות בשר לבד מן המקור שנעקר ואין שם דם בעין על גבי החתיכות אלא שהוא מובלע בבקעים שבחתיכות דבכהאי גוונא אף בחתיכות בשר דעלמא שאינן מן המקור שנעקר טהורה לפי דעת הש"ע כדלעילצ. אלא אפילו ראתה דם לחוד על העד שבדקה בו והחתיכות נשארו בבית החיצון תלינן שדם זה היה מובלע בבקעי החתיכות בשעה שנפלו לבית החיצון ודם טהור הוא משום שאין דרך ראיה בכך כדלעיל ואחר כך פירש מבקעי החתיכות לבית החיצון ויצא על העד. ולא חיישינן שמא דם זה יצא לבית החיצון מן המקור הנשאר במקומו לאחר שנעקרו ממנו החתיכות ודם טמא הוא דאשה בחזקת טהורה עומדת ומספק אל תטמאנהצא כי היכי דמהאי טעמא תלינן במכה שמוציאה דם כדלעיל סי' קפ"זצב. והכא נמי אין לך מכה מוציאה דם גדולה מחתיכות המקור שבבית החיצון שהמקור הוא מלא דם נדה אלא שדם המובלע בחתיכות המקור שנעקרו ממקומן דם טהור הוא כדם המכהצג משום דמיד שנפלו החתיכות לבית החיצון חשוב כאילו נפלו לחוץצד.
ומיהו דוקא כשבדקה עצמה בשעת נפילתן לבית החיצון ולא ראתה שום דם כלל על העד אלא שלאחר כך לא היתה פוסקת מלראות כל זמן שהחתיכות היו בבית החיצון. אבל אם לא בדקה עצמה בשעת נפילתן לא תלינן לקולא למימר שהיה דם זה מובלע בבקעי החתיכות כשנעקרו ואחר כך פירש מהן לבית החיצון דאימא הוי על גבי החתיכות ולא בבקעים או אפשר לא היו על החתיכות כלל אלא נפל לעצמו לבית החיצון כשנפלו החתיכות דבכהאי גוונא דם טמא הוא לכולא עלמא בחתיכות בשר בעלמא כדלעילצה והוא הדין לחתיכת המקור שנעקר. כן דעת הב"חצו הובא בש"ךצז.
אבל דעת רמ"א בדרכי משהצח וכן דעת הט"זצט (עיין שב יעקב סי' ל"זק) דאף דם שלא היה מובלע בבקעי חתיכות המקור בשעה שנעקרו ונפלו לבית החיצון ואפילו לא היה על גבי החתיכות כלל אלא שנעקר מהמקור ונפל לבית החיצון בעקירת חתיכות המקור ונפילתן דהיינו חתיכות המקור כשנעקרו ממקומן הוליכו עמהן לבית החיצוןקא כל דם נדה שהיה בהן בעין שאינו מובלע בבקעים ודם זה נפל לעצמו בבית החיצון שלא על גבי החתיכות כלל אפילו הכי טהור לפי שאין דרך נשים לראות כן. ולא דמי לחתיכת בשר בעלמא שאם יצא ממנה דם שאינו מובלע בבקעים טמא משום דאמרינן שהדם יצא מעצמו עם החתיכה ולא שהחתיכה הוציאתו כדלעילקב מה שאין כן בדם שבמקור שחתיכות המקור שנעקרו הן שמוליכות עמהן הדם שבהן לבית החיצון והתורה לא אסרה אלא כשהמקור נשאר במקומו והדם יוצא ממנו ולא כשהמקור עצמו מוליך עמו הדם לבית החיצון שאין דרך ראיה בכך.
(ומהאי טעמא יש לומר דאף הרמב"ם והתוס'קג דמטמאי בדם שבבקעי החתיכה דעלמא אף על פי שהחתיכה הוציאה הדם מהמקור מודים בדם שבחתיכת המקור שנעקרה והוליכה עמה הדם שהיה בה שהוא טהור. דבחתיכה דעלמא סבירא להו להרמב"ם ותוס' דכיון שיצא הדם לבית החיצון כדרך הנשים שהוא נוגע בבשר בית החיצון מקרי דרך ראיה דלא איכפת לן בחתיכה שיצא עמו והוציאתו מהמקור מאחר שטימא הכתוב רואה באונס כברצוןקד וגם דרך נשים לראות על ידי פתיחת הקבר בולד שלם או מחותךקה ומה לי שיצא הדם מעצמו על ידי פתיחת הקבר שפתח הולד או החתיכה ומה לי שהוציאתו החתיכהקו. אבל חתיכת המקור שנעקרה והוליכה עמה הדם שהיה בה לכולא עלמאקז אין דרך ראיה בכך וטהורה אף להרמב"ם והתוס'קח. במכל שכן משפופרת לפי שיטתם שאם הכניסה שפופרת לפרוזדור לבד בעת ראיית וסתה ויצא דם וסתה לתוך השפופרת טהורה הואיל ואין דרך נשים לראות כן בהפסק בין דם לבית החיצון אף על פי שעיקר הראיה שהיא עקירת הדם מהמקור הוא כדרך הנשים כל שכן בחתיכת מקור שנעקרה עם דם שבה שבעקירת הדם וגם ביציאתו לבית החיצון הכל בשינוי גדול יותר מההפסק).
ועל פי זה יש להקל במילתא דשכיחא במקצת נשים שהרחם שהוא מתקבץ כמו המסס ובית הכוסות וכאשר נחלשה האשה נפשטו הקמטים עד שהרחם בראשו כמו מעי ממנו נופל למטה סמוך למקום השתן ויש בו פה כמו מקום צאת הדמים והוא פה הרחם ומשם הדם יוצא והוא מהרחם באמת אבל שלא במקומו שמקומו למעלה מפרוזדור ובזה קצת מהרחם נופל למטה שקורין בל"א (פאר פאל) ואין כאן מכה ברחם כלל כי אם חולשת הרחם שנתפשטו קמטיו ואף על פי כן כל זמן שלא חזרה חתיכה זו למקומה כל דם שתראה משם יש לטהר אם רואה שלא בהרגשהקט. ויש לדמות דין זה לחתיכת מקור שנעקרה לפי דעת רמ"א וט"ז (תשובות שב יעקבקי ובאר יעקבקיא). ולא שייך בזה אין פתיחת הקבר בלא דם כי אין כאן פתיחת הקבר כלל שהרחם הוא סתום כמקדם רק שירד מלמעלה למטה ומשם היא רואה (כרתי ופלתיקיב). ומכל מקום בשעת וסתה אין להקל כלל (עיין באר יעקב דף פ' ע"ד) כדלקמןקיג:
הערות
- צ. ס"ק ט.
- צא. תורת הבית הארוך שער ד (כג, סע"א), לענין תליה במכה.
- צב. ס"ה, וס"ק כ וס"ק כב.
- צג. פירוש לדברי הדרכי משה ס"ק ג, ורמ"א כאן, שהתיר מטעם מכה (ליישבו מקושיית הט"ז ס"ק ה, ודברי חמודות פ"ג אות ב). וראה לקמן ס"ק יא (שיש לזה דין מכה). לעיל סי' קפג קו"א ס"ק ב בהגהה ד"ה עיין שם (הטעם שאין תולין כאן שהדם בא מהמכה ממש של החתיכה שנתלשה מהמקור).
- צד. ב"ח ס"ג ד"ה וצריך לומר. וכדלעיל סי' קפג ס"ק ד.
- צה. ס"ק ט (ד"ה ודוקא).
- צו. שם.
- צז. ס"ק ט.
- צח. ס"ק ג (שבעקירת המקור מטהר גם חתיכה שיש עמה דם בכל ענין), שכן הוכיח מדבריו באר יעקב סי' קפח (פא, א). וראה שו"ת צ"צ סי' קכט אות ז.
- צט. סוף ס"ק ה.
- ק. שאחר שביאר דעת הרמ"א מסיק (שם נד, ד ד"ה ולדעת), שלדינא סובר הרמ"א כט"ז, אלא שהרמ"א מטהר מטעם מכה (ולעיל נתבאר שגם מ"ש הרמ"א לטהר מטעם מכה אפשר לפרש כנ"ל).
- קא. ט"ז ס"ק ה. וראה שארית יהודה סי' ט. קנה בשם ביאורי הט"ז ס"ק יא.
- קב. ס"ק ט (ד"ה ודוקא).
- קג. דלעיל סוף ס"ק ט, וש"נ.
- קד. כדלעיל סי' קפג ס"ק ב.
- קה. כדלעיל ס"ק ח וש"נ.
- קו. ולא סבירא להו לחלק ביניהם, כפי שנתבאר לעיל ס"ק ח.
- קז. היינו גם לדעת התוס' והרמב"ם, לפי דעת הרמ"א וט"ז (משא"כ לדעת הב"ח וש"ך דלעיל ד"ה ומיהו, דלא ס"ל לחלק).
- קח. ראה שו"ת צ"צ סי' קכט סוף אות ג וסוף אות ד.
- קט. ראה שו"ת צ"צ סי' קל, שלפי חזרת רבנו במהדו"ב, שלדעת הרמב"ם הרגשה אינה גזירת הכתוב אלא בירור שהדם בא מהמקור, אין לצרף קולא זו. וכן לפי מה שנתבאר לעיל סי' קפג ס"ק ג בהגהה (ממהדו"ב), ובקו"א שם ס"ק ב בהגהה (ממהדו"ב), שלדעת התוס' וסיעתו קיי"ל שטמאה מהתורה אף בלא הרגישה.
- קי. סי' לז. וראה אמרי יושר סי' עא. סוגה בשושנים (מרגליות).
- קיא. בשו"ת השייך לסי' קפח. אמנם ראה מכתב רבנו אל הד"ר ר' ישעי' ריף (אג"ק אגרת סג), והמענה שלו (ראה שו"ת צ"צ סי' שיד אות יח), שהמקור אינו נופל למטה לעולם, רק הפאר פאל הנ"ל הוא נפילת צואר הרחם, ומנגיעה קלה לבשר הנ"ל יוצא דם. ולפי"ז נתבאר בשם רבנו, בשארית יהודה הוספות סי' ו וסי' י, שאין לטהר בזה אלא משום מכה. ודן בזה בשו"ת צ"צ סי' קכא. סי' קכג אות ג. סי' קכט-קל. סי' שיג-ט.
- קיב. סוף ס"ק ב.
- קיג. ס"ק יא.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.