[מד]
[מד] ולשמש עמו. פירוש כשיגיע וסתה ותראה ותטבול לראיית וסתה אי אפשר לה לשמש עמותיז משום דקבעה לה וסת לראות בביאה ראשונה שאחר טבילת וסתה שהיא ביאה ראשונה שאחר ראיית וסתה שלא נקתה וטהרה ממקור דמיה לגמרי בראיית וסתה אלא נשאר מיעוט דמים במקור ויוצאים ממנה על ידי תשמיש הראשוןתיח שכן דרך הדם לבא על ידי הרגל תשמיש כדלעיל סי' קפ"דתיט. לכך יש לתלות הדם בתשמיש הראשון לבדו יותר מבהפלגה שמסוף ראית וסתה עד ראיה שבשעת תשמישתכ אפילו הן הפלגות שוות בכל ג' פעמים שראתה מחמת תשמיש כגון שבכולן ראתה בליל טבילתה ואין תולין בהפלגה אלא כשלא ראתה בתשמיש הראשוןתכא.
ומיהו אפילו כשראתה בתשמיש הראשון אינה אסורה אלא כשראתה כן ג' פעמים רצופים אחר ג' וסתות בין קבועין בין שאינן קבועין אבל בפעם אחת אינה חוששת כדרך שחוששת לוסת שאינו קבועתכב משום דלא החמירו חכמים לאוסרה על בעלה עולמית כל שלא הוחזקה בג' פעמים כדלעילתכג (ט"ז ס"ק ט"[ז]) ותלינן לקולא למימר שאין התשמיש לבדו גורם הראיה אלא בצירוף ההפלגה ואינה חוששת אלא לשניהם יחד כדלעילתכד:
הערות
- תיז. ונאסרה עולמית. וראה לעיל ס"ק יג (ד"ה ומיהו היינו, שבזה די שתעקרנו פעם אחת, בבדיקת שפופרת או שעברה ושמשה ולא ראתה). פס"ד צ"צ רלג, ג. בדי השלחן ביאורים ד"ה אסורה לבעלה.
- תיח. ראה גם לקמן ס"ק מה (לענין ביאה ראשונה שאחר לידה). אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"א ע' לח וע' מ.
- תיט. ס"ק ו.
- תכ. כדלעיל ס"ק מא.
- תכא. כדלעיל סוף ס"ק מב.
- תכב. לחשוש שתקבע עצמה לראות רמ"ת בביאה הראשונה שאחר טבילה.
- תכג. סוף ס"ק לט (לענין החשש שתקבע עצמה להיות רמ"ת). וראה גם קו"א סוף ס"ק יג.
- תכד. ס"ק מא.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.