[לט]
[לט] פעם שנית. ושלישית כדלעיל סעיף א'שעב.
ומכל מקום חוששת לימי החדש שמא יום החודש גורם לה לראות מחמת תשמיש וצריכה לפרוש ביום זה בחודש שלאחריו (מהר"ם בתשובות הרשב"א סי' תתל"טשעג) כדין אשה הרואה על ידי מקרים שאירעו בגופהשעד בפיהוק ועטוש וכיוצא בהם או אכילת דברים המחממים כשום ובצל וכיוצא בהםשעה או שראתה על ידי אונס כקפיצה וכיוצא בה שהיא צריכה לחוש לוסת החדש וההפלגה כדלקמן סימן קפ"ט סעיף י"זשעו וסעיף י"ט בהג"השעז.
אלא שוסת ההפלגה אין לחוש לו אלא כשראתה ב' פעמים מחמת תשמיש שיש ביניהן הפלגה כדלקמן סעיף י"אשעח אבל בפעם אחת אין כאן הפלגה כדלקמן סי' קפ"ט סעיף ב' (ש"ך ס"ק ל"ה). דאין לשער ההפלגה מראייתה בעת נדתה שראתה לפני ראייתה שבשעת תשמיש עד ראייתה בשעת תשמיש שתהא צריכה לחוש לשיעור הפלגה זו אחר ראייתה בשעת תשמיש כמו שחוששת ברואה שלא מחמת תשמיש. דכיון שראתה בשעת תשמיש תלינן לקולא שהתשמיש הוא הגורם לראיה זו שלא בעת נדתה ולא בא הדם בעצמו כדרך הנשים בעת נדתן הלכך אין לחוש שתחזור ותראה אחר ראיה זו שמחמת תשמיש בכשיעור הפלגה שהפליגה אחר ראיית עת נדתה שבא הדם מעצמו כדרך הנשיםשעט. אלא אחר שתחזור ותראה בעת נדתה שנית אזי יש לחוש שתחזור ותראה מחמת תשמיש בכשיעור הפלגה שהפליגה לראות מחמת תשמיש אחר ראייתה בעת נדתה בפעם הראשונהשפ כדלקמן בסמוךשפא.
ואף על גב דרואה על ידי פיהוק וכיוצא בו חוששת להפלגה בלא פיהוק כל זמן שלא קבעה וסת בג' פעמים להפלגה בפיהוק כדלקמן סימן קפ"ט סעיף י"ט משום דחיישינן שמא ההפלגה לבדה גורמת הראיהשפב. שאני התם שהפיהוק אינו גורם לאורח שיבא אלא אדרבה האורח הוא שגורם למקרים הללו כמקרים המתילדים ממותרי הליחות והדמים כדלקמן שםשפג אבל הכא תלינן שהתשמיש הוא הגורם לראיה זו שכן דרך הדם לבא על ידי הרגל תשמיש כדלעיל סימן קפ"דשפד.
אלא שכל זמן שלא הוחזקה כן ג' פעמים אמרינן מקרה הוא שקרה לה לראות מחמת תשמיששפה ושוב לא תראה מחמת תשמיש ואינה חוששת לתשמיש גרידא שתהא אסורה לשמש לעולם אף שלא באותו היום בחדש שלאחריו ושלא באותה ההפלגה כמו שחוששת לפיהוק גרידא כלקמן סימן קפ"ט סעיף י"טשפו. משום דוסתות דרבנןשפז והם אמרו שלא לחוש לתשמיש בפחות מג' פעמים כדי שלא להוציא אשה מבעלהשפח שאם לא כן לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה שבפעם אחת שתראה מחמת תשמיש תצא מבעלה (כרתי ופלתישפט. וכן כתב הט"ז ס"ק ט"ז):
הערות
- שעב. וס"ק ב.
- שעג. וכ"ה בש"ך ס"ק לה. לקמן ס"ק נא. ובקו"א ס"ק יג (ד"ה היינו). וכ"ה לעיל ס"ק יג (ד"ה ואף לפי).
- שעד. ש"ך שם.
- שעה. כדלקמן סי' קפט סכ"ג.
- שעו. בס"ק עב (שחוששת בקפיצות לוסת החדש וההפלגה).
- שעז. לענין וסת הגוף. וראה גם שו"ע שם סכ"ב וס"ק צב-ג.
- שעח. וכ"ה לעיל ס"ק ט.
- שעט. נתבאר בקו"א ס"ק יב, וס"ק יג (ד"ה וכן).
- שפ. נתבאר בארוכה בקו"א ס"ק יג (ד"ה וכן, שהוא וסת זנב לראיית נדתה).
- שפא. ס"ק מ-מב (בוסת הפלגה מראיית נדה), וס"ק מג-ד (בביאה ראשונה שאחר טבילתה).
- שפב. שלפי"ז היה מקום לשער כאן ההפלגה מראייתה בעת נדתה לראייתה בשעת תשמיש.
- שפג. ס"ק פב (לחלק מטעם זה בין פיהוק לקפיצות), וש"נ.
- שפד. ס"ק ו, וש"נ.
- שפה. שלפי הנ"ל דאמרינן כאן שהתשמיש הוא הגורם לראיה ולא בא הדם בעצמו כדרך הנשים בעת נדתן (ודלא כדלעיל ס"ק ח, שכל שלא הוחזקה אמרינן פירסה נדה ללא עת), ע"כ צ"ל שכל שלא הוחזקה אמרינן מקרה הוא כו'. וראה קו"א ס"ק א (ד"ה ואין). קו"א ס"ק יג בהגהה.
- שפו. בהג"ה, ובשו"ע שם סכ"ב, וס"ק צב-ג (שכיון שקובעת בג"פ, חוששת בפעם אחת שמא תקבענו), וכך היה צריך להיות גם ברמ"ת שנאסרת בג"פ, כדלעיל ס"א (משא"כ בקפיצות לחוד, שאינה קובעת בג"פ, כדלקמן שם סי"ז וס"ק עב, ואינה חוששת בפ"א). וראה אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב ח"א ע' לח.
- שפז. כדלעיל סי' קפד סוף ס"ק ה.
- שפח. וכ"ה לקמן ס"ק מד (שמטעם זה לא חששו בביאה ראשונה אחר טבילה שתקבע עצמה). קו"א סוף ס"ק יג. לעיל ס"ק יג (ד"ה ומיהו, שמטעם זה גם ברמ"ת ג"פ די בעקירת פעם אחת בלבד).
- שפט. ס"ק יג.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.