ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךיורה דעההלכות נדהסימן קפז[כד]

[כד]

[כד] מן המכה. הש"ךרנד השיג על זה דבספר התרומהרנה כתב בהדיא דאשה שיש לה מכה באותו מקום ואינה יודעת אם מכתה מוציאה דם או לא אם בודקת עצמה באותו מקום ומוצאה דם אף על פי שאינהרנו מרגשת שהדם נופל מהרחם טמאה ואינה תולה במכתה כמו שתולה בה בכתמים דהן דרבנן עכ"לרנז משמע בהדיא דאף שאינה יודעת בודאי שבא מן המקור אינה תולה במכתה. ועוד דמאי ספק ספיקא הוא זה דהכל שם ספק אחד הוארנח שמא לאו דם נדה הוא ומה לי מן הצדדין ומה לי מן המכה שבמקור וכהאי גוונא לא מקרי ספק ספיקא להש"ך בסי' ק"ירנט.

והמנחת יעקברס חולק עליו ומסכים לרמ"א דכהאי גוונא מקרי ספק ספיקא הואיל ויש ב' צדדים להקל דהיינו דאף דאם תמצי לומר חששא לאיסורא אכתי איכא צד להקל כדלעיל סימן ק"ירסא והכי נמי אף אם תמצי לומר חששא לאיסורא דהיינו דלאו מן הצדדים הוא אכתי איכא למימר דלאו מן המקור הוא אלא מן המכה שבמקור.

אבל אם המכה בבית החיצון ליכא למימר אם תמצי לומר לאו מן הצדדין שמא מן המכה כיון שהמכה בצדדין ולא הוי ספק ספיקארסב אף להמנחת יעקב עיין שם בסי' ק"צ ס"ק ל"[ז]. ובכהאי גוונא יש לומר דמיירי בספר התרומה שהביא הש"ך.

ועוד דמיירי ברואה שלא מחמת תשמישרסג וסבירא ליה כפירש"י והתוס' דלעיל סי' קפ"גרסד דדם הנמצא בכותלי בית הרחם שהוא מקום בדיקת העד ודאי טמא שחזקתו מן המקור וליכא ספק ספיקא כללרסה. ורמ"א קאי על הש"ע דמיירי ברואה מחמת תשמיש דכיון שרוב נשים אינן רואות מחמת תשמישרסו ויש לתלות בדוחק האבר בצדדין ספק מעליא הוארסז כמ"ש המנחת יעקב בסי' ק"צרסח. ומצטרף לספק ספיקא לטהרה בלא ספירת ז' וטבילה לרמ"א כמבואר ממה שכתב בדרכי משהרסט בשם השערי דוראער. כמו שמצטרף להתירה להנשא לאחר כדלעילרעא דאין לחלק ביניהם לרמ"א כמ"ש בכרתי ופלתיערב.

(ואף אם תמצי לומר דספר התרומה מיירי בכל ענין דאף שהמכה במקור ורואה מחמת תשמיש לא הוי ספק ספיקא. והיינו משום דספר התרומה לשיטתיה אזיל דסבירא ליה דבעינן שתדע שמכתה מוציאה דם דאז מוקמינן לה אחזקתה הואיל והוא ספק שקול ספק מן המקור ספק מן המכה. ולא אמרינן בכהאי גוונא רוב דמים מן המקור כיון שגם המכה מוציאה דם לפעמים כמו המקור שמוציא גם כן לפעמים הלכך מהניא לה חזקה לטהרה. אבל כשאין ידוע אם המכה מוציאה דם כלל אינו ספק שקול שהרי המקור מוציא דם בודאי ומשום הכי לא מהניא לה חזקה לטהרה דלא מוקמינן אחזקתה אלא בספק שקולרעג (והמרדכיעדר דלעילערה סבירא ליה דשלא בשעת וסתה כיון שאין דרכו של מקור להוציא דם וסתם מכה עשויה להוציא דם לפעמיםרעו תולין במצוירעז).

והלכך נמי אפילו ברואה מחמת תשמיש דאיכא למתלי בדוחק האבר בצדדין לא הוי ספק ספיקא לשיטה זו כיון דספק מן המכה ספק מן המקור אינו ספק שקולרעח כמו ספק מן המקור ספק מן הצדדין דהוא ספק שקול ברואה מחמת תשמיש ולכן מצטרף לספק ספיקא להתירה לינשא לאחררעט שיש בו עוד ספק שקול שמא לא תראה תחתיו שאין כל האצבעות שוות.

והא דלא מוקמינן לה אחזקתה להתירה לראשון היינו משום דספק מן המקור ספק מן הצדדין אינו ספק שקול אפילו ברואה מחמת תשמיש אלא בצירוף החזקהרפ שמצטרפת להאי סברא דדוחק האבר בצדדין נגד הרוב דמים מן המקור למהוי פלגא ופלגא כמ"ש לעיל סי' קפ"גרפא בשם התוס'רפב גבי קורבא וחזקה. ואם כן ספק מן המקור ספק מן המכה אף אם יהיה גם כן ספק שקול בצירוף החזקה לא הוי ספק ספיקא אלא שם ספק אחד כיון ששניהם אינם שקולים אלא בצירוף חזקה אחת.

(אי נמי סבירא ליה לספר התרומה דספק מן המכה שאין ידוע אם מוציאה דם כלל אפילו בצירוף חזקה לא הוי ספק שקול נגד רוב דמים שמן המקור. ולא דמי לספק מן הצדדים דהוי ספק שקול בצירוף החזקה נגד רוב דמים שמן המקור משום דרוב נשים אינן רואות דם מהמקור מחמת תשמיש כדלעילרפג. ואף שרוב נשים אינן רואות כלל אף לא מן הצדדין מכל מקום בזו יש לומר שמכה יש לה בצדדים כמ"ש הרא"שרפד (ומשום הכי נמירפה יש לומר דלא הוי ספק ספיקא דהכל ספק אחד הוא שמא דם המכה הוא מה לי במקור מה לי בצדדים). והשתארפו אתי שפיר אף לפי דעת התוס' דלעיל סי' קפ"גרפז דבדיקה הוי ספק הרגשה ואפילו הכי לא הוי ספיקא דרבנן וספק ספיקא בדאורייתא כמו שנתבאררפח לפי דעת רמ"א בדעת רשב"א דפליג על ספר התרומה).

מכל מקוםרפט לשיטת הרשב"א לפי דעת רמ"א וסיעתו דאף אם אינה יודעת אם מכתה מוציאה דם תולה בה והיינו משום דמוקמינן לה אחזקתה. ועל כרחך צריך לומר דספק שקול הוארצ בלא צירוף החזקה כמו בידוע שמוציאה דםרצא. והיינו משום דסתם מכה מוציאה דם לפעמים כמ"ש בספר התרומהרצב גבי כתמים דתלינן בה מהאי טעמא. אם כן כשיש עוד ספק שקול בצירוף החזקה דהיינו ספק מן הצדדים הוי ספק ספיקא מעליא. ועדיף כח דהתירא דספק ספיקא לרמ"א לסמוך בזה על דעת הרשב"א לחודיה דאף בחדא ספיקא סמך על הרשב"א בצירוף המרדכירצג אף שרבים חולקים עליו כל שכן שיש לסמוך על הרשב"א בצירוף עוד ספק שקול.

ואף החולקים על הרמ"א ועומדים בשיטת הש"ךרצד שלא לסמוך על הרשב"א בצירוף המרדכי לטהרה לגמרירצה היינו משום דהמרדכי יחידאה הוא וכל הפוסקים חולקים על פירושו וגירסתורצו ואינו ספק שקול כלל אבל בצירוף עוד ספק שקול מודו ליה לרמ"ארצז ולא נחלקו עליו אלא הש"ך לבדו):

הערות

  1. רנד. ס"ק כב.
  2. רנה. סי' צב ד"ה ודין.
  3. רנו. בס' התרומה שם: או אם מרגשת (וכן מדייק בלשונו בקו"א ס"ק ו).
  4. רנז. תוכן הדברים האמורים שם.
  5. רנח. זוהי קושית הש"ך שם, לפירוש הכרתי ופלתי ס"ק ו.
  6. רנט. דין יא. וכדלעיל ס"ק כג (ד"ה אבל באשה), וש"נ.
  7. רס. תורת השלמים ס"ק כ.
  8. רסא. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה מנחת יעקב קונ' הספקות שם ס"ק כ. לקמן סי' קצ ס"ק עג. אהלי יוסף (נח, ב).
  9. רסב. וכ"ה לעיל ס"ק כג (ד"ה אבל באשה).
  10. רסג. דליכא ספק שבא מדוחק הצדדים בשעת תשמיש. וראה שו"ת צ"צ סי' קי אות ב.
  11. רסד. ס"ק א.
  12. רסה. ראה לעיל ס"ק כג (ד"ה ובשעת), שלדעת הרמב"ם יש בזה ספק מהעליה, וא"כ הוי ס"ס (ויש להקל בזה בשעת הדחק גדול). וראה לעיל סי' קפג סוף ס"ק א, שהוכיח מכאן, שדעת ס' התרומה הוא כרש"י ותוס' (ולכן ליכא ס"ס כלל).
  13. רסו. ב"י ד"ה ואיכא למידק. וכדלעיל ס"ק יב. לקמן בסמוך (ד"ה אי נמי). ונתבאר בקו"א ס"ק א בהגהה ד"ה ועוד. וראה פס"ד צ"צ רלה, א.
  14. רסז. וכן נתבאר לעיל קו"א ס"ק א (ד"ה אלא ודאי). אמנם במהדו"ב (ד"ה ומיהו, ובהגהה הב') מסיק, שלדעת הרמב"ם לא הוי זה ספק כלל, משום דכיון שראתה מחמת תשמיש רגלים לדבר שהשמש הוציא הדם בתשמישו ומשמושו בפרוזדור סמוך למקור. וא"כ לא הוי להרמב"ם ספק ספיקא, להתירה בלא ז' נקיים וטבילה.
  15. רסח. ס"ק א (שמטעם רוב נשים כו', ספק מעליא הוא).
  16. רסט. דרכי משה הארוך אות ז.
  17. ער. סי' ו. וכדלעיל ס"ק כג (ד"ה ואם אינו ידוע), דלא מיירי ברואה מחמת תשמיש כלל.
  18. רעא. ס"ק יד.
  19. ערב. ס"ק ה. הובא לעיל קו"א ס"ק א (בתחלתו, ובד"ה אבל).
  20. רעג. שו"ת חכם צבי סי' מו (גם בדעת הרשב"א).
  21. עדר. שבועות רמז תשלה (א, ב).
  22. ערה. ריש ס"ק כג.
  23. רעו. ס' התרומה סי' צב ד"ה ודין. הובא לקמן ס"ק כט.
  24. רעז. ראה חכם צבי שם (שבדעת הרשב"א אין לומר כן).
  25. רעח. וכדלעיל קו"א ס"ק א (ד"ה אלא ודאי), דספק שאינו שקול לא מהני אפילו בספק ספיקא. וראה במצויין שם.
  26. רעט. כדלעיל ס"ק יד.
  27. רפ. וכן נתבאר לעיל קו"א ס"ק א (ד"ה אלא).
  28. רפא. סוף ס"ק א.
  29. רפב. יז, סע"ב.
  30. רפג. בס"ק זה (ד"ה ועוד), ולעיל ס"ק יב, וקו"א ס"ק א בהגהה ד"ה ועוד.
  31. רפד. פ"י סי' ג (שצדדים טהורה מטעם מכה). וכדלעיל בקו"א שם (שלכן אין אומרים רוב נשים אין רואות מהצדדים).
  32. רפה. לפי האי טעמא שברא"ש, שמהצדדים חשיב מכה. וכן נתבאר לעיל בקו"א שם (שאם נאמר שצדדים הוי ספק השקול, מטעם הרא"ש שצדדים חשיב מכה, ע"כ הוי ספק אחד ולא ס"ס), ובס"ק ז.
  33. רפו. לפי הטעם האמור לעיל, שגם בצירוף החזקה לא חשיב ספק השקול.
  34. רפז. ס"ק ג. ונתבאר בקו"א שם ריש ס"ק ב, שגם ממ"ש כאן בס' התרומה (שהחמיר בבדיקה כמו בהרגשה) נראה דעתו כהתוס' שבדיקה הוי ספק הרגשה. ועדיין יוקשה להאמור לעיל (ד"ה ועוד) דמיירי ברואה שלא מחמת תשמיש, שיש לטהר מטעם ס"ס. וצריך לומר הטעם, שמכה זו לא מקרי ספק השקול. אמנם ראה מסקנתו לעיל סי' קפ"ג בהגהה ממהדו"ב (בפנים סוף ס"ק ג, ובקו"א ריש ס"ק ב), שלדעת ס' התרומה קיי"ל שאין צריך הרגשה כלל.
  35. רפח. לעיל ס"ק כג (ד"ה ומכל מקום).
  36. רפט. כל האמור לעיל שאינו חשוב ספק ספיקא, הוא לשיטת ס' התרומה דלעיל, משא"כ לשיטת כו'.
  37. רצ. דלא כמ"ש בשו"ת חכם צבי רס"י מו. ונתבאר בקו"א ס"ק ה (ד"ה ומ"ש החכם צבי), שלדעת הרשב"א אזלינן בתר אפילו בלא ספק השקול.
  38. רצא. חכם צבי שם. כרתי ופלתי ס"ק ו (שטהורה מטעם ספק השקול וחזקה). וכדלקמן ס"ק כה.
  39. רצב. שם. וכדלקמן ס"ק כט.
  40. רצג. כדלעיל ס"ק כג.
  41. רצד. לעיל ס"ק כג (ד"ה אבל הש"ך).
  42. רצה. רק להתירה לבעלה אחר ספירת ז' וטבילה.
  43. רצו. בברייתא סו, א. כדלעיל ריש ס"ק כג.
  44. רצז. וכ"ה לעיל ס"ק כג (ד"ה ואם אינו): שהסכימו עמו הלבוש והלחם חמודות ומנחת יעקב וכרתי ופלתי.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.