[יג]
[יג] ומותרת. לבעלה ואינה צריכה להתגרש ממנו (ש"ךסה בשם רוב הפוסקים דלא כרמב"םסו).
וגם טהורה היא (רש"יסז ר"ןסח רמב"םסט ספר התרומהע) ואינה צריכה ספירת ז' וטבילה לא לראיה זו השלישית ולא בכל עת שתראה מחמת תשמיש אפילו כמה פעמים (תשובת אמונת שמואל סימן א') דכמו שדם זה שנמצא שלא על המוך שבראש המכחול בא מן הצדדים כך הוא כל דם שרואה מחמת תשמישעא.
ואפילו לא נמצא דם כלל על השפופרת מכל מקום מותרת לבעלה אחר ספירת ז' וטבילה לראיה השלישית ולא חיישינן שמא תראה עוד מחמת תשמיש אחר בדיקה זו משום דיש לומר דלמא נתרפאה שהרי על ידי הכנסת השפופרת רגילה לראות כמו על ידי אצבע דאם לא כן מה הועילו חכמים בבדיקה זו שמא לא תמצא דם כלל אלא ודאי על ידי השפופרת רואה תמיד כל זמן שלא נתרפאה. כך כתב בהגהות מיימוניותעב בשם ריצב"א והביאו בדרכי משהעג וש"ךעד.
ועל פי זה עלה בדעת השואל בתשובת אמונת שמואל סי' א' לומר דאם חזרה וראתה מחמת תשמיש אחר בדיקה זו או אחר שעברה ושמשה ולא ראתה דעדיף מבדיקה זו כדלקמן סעיף י' בהג"ה חזרה לקלקולה ואסורה לבעלה בפעם אחת שראתהעה דבידוע שלא עלתה לה רפואה כדלקמן סעיף ט'. אבל דעת הדרכי משהעו והש"ך (לקמן ס"ק ל"א) דעד שתחזור ותראה מחמת תשמיש ג' פעמים רצופים לא נאסרה על בעלה. וצריך לומר דלא דמי לרפואה דלקמן סעיף ט' משום דהכא חזינן שלא בא הדם על ידי השפופרת או על ידי התשמיש.
אבל בהגהות שערי דוראעז כתב דכששמשה פעם אחת ולא ראתה אף שראתה אחר כך ג' פעמים רצופים לא נאסרה על בעלה וקרוב לומר שאינה צריכה אפילו ספירת ז' וטבילהעח משום דתלינן שהדם הוא מן הצדדיןעט דכיון שביאת הדםפ תלויה בגרם כחות שהרי שמשה פעם אחת ולא ראתה לפי שלא בעל בכח כל כך הלכך טפי איכא למיתלי בדוחק הצדדין שהאבר דוחק בצדדין בכח מלתלות במקור שאין האבר מגיע אליופא. וכן בבדיקת שפופרת שלא נמצא עליה דם כלל תלינן שראתה בשעת תשמיש על ידי דוחק האבר בצדדין (כמ"ש הרמב"םפב ורמב"ןפג) יותר מדוחק השפופרת לפי שאינה עבה כל כך לפי דעת הסמ"ע והש"ך דלעילפד. ואפילו היא עבה כל כךפה הרי היא מכניסתה בנחת ואינה דוחקת בכח כל כך כמו האבר ולכן לא הוציאה דם מהצדדים כמו האבר. שאילו בא הדם מן המקור על ידי נגיעת האבר בלבד בצואר הרחם סמוך למקור היה בא גם כן על ידי נגיעת השפופרת סמוך למקור שהרי היא מכניסתה עד מקום שהשמש דש אלא על כרחך לא בא הדם אלא על ידי דוחק וכח אם כן טפי איכא למיתלי בדוחק הצדדיןפו מלתלות במקור שאין האבר מגיע אליו כלל דכל מאי דמצי למיתלי להתירה ברואה מחמת תשמיש תלינן כדלעילפז. וכן כתב בתשובת אמונת שמואל סי' א' דכששמשה פעם אחת ולא ראתה או שבדקה בשפופרת ולא נמצא הדם כלל נתברר הדבר שבא הדם מן הצדדין והלכך כל מה שתראה אחר כך לעולם שלא בשעת וסתה אלא מחמת תשמיש לבד טהורה ואינה צריכה ספירת ז' נקיים וטבילהפח.
ומיהופט היינו דוקא כשאין לחוש לקביעת וסת אבל כשקבעה לה וסת החדש או ההפלגה מחמת תשמיש ג' פעמים כדלקמן סעיף י' וסעיף י"אצ או בביאה ראשונה שאחר טבילתהצא לראיית וסתה הקבוע או שאינו קבוע שוב אין בדיקת שפופרת וביאות היתר ששמשה ולא ראתה מועילות כלום בין וסת לוסתצב. אלא עד שיגיע הוסת ותעקרנו ג' פעמים בבדיקת שפופרת אף על פי שלא נמצא עליה כלל או שעברה ושמשה בשעת וסתה ג' פעמים ולא ראתה אם הוא וסת החדש או ההפלגה כדלקמן סעיף י' וסעיף י"אצג. ואם הוא בביאה ראשונה שאחר טבילתה לראיית וסתה שאין לה תקנה לשמש עם בעלהצד וצריכה להתגרש די לה שתעקרנו בפעם אחתצה בבדיקת שפופרת אף על פי שלא נמצא עליה כלל או שעברה ושמשה ולא ראתה כדין אשה שנאסרה על בעלה בראיית ג' פעמים רצופים דדי לה בעקירת פעם אחת בבדיקת שפופרת אף על פי שלא נמצא עליה כלל או שעברה ושמשה ולא ראתה פעם אחת כדלקמן סעיף י' בהג"ה. אלא שאם קבעה לה לראות בביאה ראשונה ג' פעמים בלילה אחתצו כגון בליל טבילתה צריך להיות בדיקת השפופרת או התשמיש שעברה ושמשה בליל טבילתה דוקא שבלילה זה קבעה לה.
ואפילו וסת החדש וההפלגה אם לא קבעתו ג' פעמים מחמת תשמיש נעקר בפעם אחת שלא ראתה אף על פי שלא שמשה ולא בדקה בשפופרת כלל כדלקמן סעיף י'צז. אבל קודם שנעקר אפילו פעם אחת חוששת לו וצריכה לפרוש מבעלהצח כדלקמן סעיף י' וסעיף י"א.
והילכךצט צריכה גם כן ספירת ז' וטבילה לראיה זו, אף על פי שבדקה בשפופרת ולא נמצא דם כלל או שעברה ושמשה ולא ראתה בין וסת לוסת, בין שהוא וסת שלא נקבע בג' פעמים ולא נעקר אפילו פעם אחת, בין שנקבע בג' פעמים ולא נעקר ג' פעמים כדינו שהגיע ולא ראתה, דלא אמרינן מן הצדדין הוא אלא מן המקור, ומה שלא ראתה בבדיקת השפופרת או בתשמיש הב' הוא מפני שלא הגיע וסתה.
כן דעת האמונת שמואל. וכן דעת הב"חק וט"זקא. ויש לסמוך עליהם באיסור וסתות דרבנן שלא להוציא אשה מבעלה אחר בדיקת השפופרת שלא נמצא עליה דם או שעברה ושמשה ולא ראתה אף על פי שאחר כך חזרה וראתה ג' פעמים רצופין. אבל לענין ספירת ז' וטבילה אין להקל באיסור כרת נגד רמ"א וש"ךקב.
(ואףקג לפי דעת האמונת שמואל וסיעתו לא משכחת לה דאינה צריכה ספירת ז' וטבילה, אלא כשהגיע יום זה בחדש שלאחריו ולא ראתה בוקד, שאז נעקר יום זה אף על פי שלא שמשה ולא ראתה כדלקמן סעיף י'קה, והילכך אמרינן למפרע דהדם היה מן הצדדין. אבל קודם שהגיע יום זה בחדש שלאחריו איכא למימר שמן המקור היה כיון שעדיין לא נעקר וסת החדש דוסת החדש חוששת לו בתחלתו אפילו בפעם אחת כדלקמן סעיף י'קו. ואפילו נעקר יום זה אם חזרה וראתה מחמת תשמיש ביום אחר חוששת ליום זה בחדש שלאחריו, וכן לעולם חוששת ליום האחרון, כי בוסתות האחרון עוקר את הראשון כדלקמן סי' קפ"טקז):
הערות
- סה. ס"ק יב.
- סו. פ"ד הכ"א. ביאור שיטתו ראה לעיל מהדו"ב ד"ה ומיהו.
- סז. סו, א ד"ה מן הצדדים. וראה בדי השלחן ציונים ס"ק א.
- סח. בחדושיו שם ד"ה מכאן.
- סט. פ"ד הכ"ב: טהורה ומותרת.
- ע. סי' קז בסימנים: טהורה כו' ומותרת. עוד מקורות לטהרה הובאו בקו"א. וראה שו"ת צ"צ סי' קיא אות ד ואות ו. סי' קיג אות ב.
- עא. נתבאר בקו"א (ד"ה עיין).
- עב. בתשובות השייכות לאסורי ביאה פ"ד.
- עג. ס"ק ב.
- עד. ס"ק יא.
- עה. ועד"ז כתב בשו"ת מהרש"ך ח"א סי' מה ד"ה ויש. הובא בסדרי טהרה ס"ק ו (ד"ה כללא). שו"ת צ"צ סי' קח.
- עו. ס"ק ז. וכ"ה לקמן סוף ס"ק מז, וס"ק מט (בדעת רמ"א).
- עז. סי' טו, והיא תשובת רבנו יוחנן למהרי"ל, שבשו"ת מהרי"ל החדשות סי' ק. (חלקו) נעתק בדרכי משה ס"ק ז. ובנקודות הכסף (לט"ז ס"ק טו).
- עח. כן הוכיח בקו"א (ד"ה אבל) מלשון התשובה שבהגהות שערי דורא. וראה אהלי יוסף (סג, ג).
- עט. בהגהות שערי דורא: כיון שהוחזק באותה כח היתר, כשבא דם לאחר מכן בא מן הצדדין ולא מן המקור, וכל שכן הכא שיש לתלות במכת הוולדות ונתחלשו והוכו הצדדין. בדרכי משה העתיק רק את הטעם הב'. וכ"ה בהגהתו לקמן ס"י (ואשר בלי טעם זה נאסרה כשראתה אחר כך ג' פעמים).
- פ. בהגהות שערי דורא: הביאות. בנקודות הכסף שם הגיה: הראיות. ורבנו פירש: שביאת הדם.
- פא. כדלעיל סי' קפג ס"ק א, וש"נ.
- פב. פ"ד הכ"ב. ראה קו"א ס"ק א (ד"ה אבל), שכן פירש הב"י את דברי הרמב"ם. אמנם ראה לעיל מהדו"ב (ד"ה ומיהו).
- פג. פ"ו הי"ז.
- פד. ס"ק יב.
- פה. כדעת המשאת בנימין, דלעיל שם.
- פו. ב"ח סד"ה ומ"ש בכדי. הובא כאן בקו"א.
- פז. ס"ק יב, בשם הב"י.
- פח. באמונת שמואל שם: תהיה מותרת לעולם כשתראה חוץ מראיית וסתה ממש.
- פט. האמור לקמן נתבאר בקו"א (ד"ה ומיהו).
- צ. ראה לקמן ס"י וס"ק מב (לענין רמ"ת בהפלגת ליל טבילתה), וסי"א וס"ק נב (לענין וסת הפלגה מחמת תשמיש).
- צא. דלקמן ס"י בהגהה ובס"ק מג-ד.
- צב. ט"ז סוף ס"ק טו. אמונת שמואל שם. תורת השלמים ס"ק ל וס"ק לא. ונתבאר בקו"א (ד"ה ומיהו). וראה גם לקמן סוף ס"ק מב וס"ק מג.
- צג. וס"ק מב וס"ק נב.
- צד. כדלקמן סי"א בהגהה ובס"ק מד.
- צה. תורת השלמים ס"ק לד. ונתבאר כאן בקו"א. וראה אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב ח"א ע' לח. ומבואר לקמן בפנים ס"ק לט וס"ק מד, שמטעם זה אינה נאסרת ברמ"ת פעם אחת.
- צו. כדלקמן ס"י וס"ק מב.
- צז. הטעם נתבאר לקמן ס"ק מב, וש"נ.
- צח. נתבאר בקו"א (ד"ה ומיהו). והיינו אף שבסתם רואה מחמת תשמיש פעם אחת אינה חוששת (כדלעיל ס"א). וטעם החילוק נתבאר לקמן סוף ס"ק לט.
- צט. כיון שגם בפעם אחת חוששת לוסת החודש, א"כ עדיין אין הבדיקה בתוך החדש מועלת להוכיח שהוא מהצדדים, ולכן צריכה כו'.
- ק. סד"ה ומ"ש בכדי (שתולין מן הצדדים). הובא בקו"א ס"ק א (ד"ה אבל). וראה יגדיל תורה (ירות"ו) כז ע' 54.
- קא. ס"ק טו (הובא בקו"א שם).
- קב. שהובאו לעיל, כדעת הריצב"א דאמרינן שנתרפאה.
- קג. האמור לקמן נתבאר בקו"א (ד"ה ומיהו).
- קד. שהרי כל פעם שראתה ג"פ מחמת תשמיש, חוששת לוסת החדש מראיה הג', ואין בדיקת השפופרת שבאמצע החדש מועלת, עד שיגיע יום זה כו'.
- קה. וס"ק מב.
- קו. ס"ק לט, וש"נ.
- קז. סעיף ב.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.