[יב]
[יב] מכחול. פירוש קיסםמח שמכניסין בשפופרת שבה הכחול לכחול העינים מקרי מכחול על שם שכוחלין בו (רש"י ע"ז דף כ'מט).
וכתב הב"ינ דענין בדיקה זו מבואר הוא דמאחר שהיא למודה לראות על ידי אבר תשמיש תראה גם כן על ידי המכחול כיון שמכניסתו עד מקום שהשמש דש ואילו לא היה המכחול תוך השפופרת כשהיה יוצא מלוכלך בדם לא היינו יודעים אם הוא מן המקור או מן הצדדים וכשהוא תוך שפופרת אם ימצא בו דם ודאי מן המקור הוא בא ולא מן הצדדים שהרי השפופרת היתה מפסקת בינו לצדדים. ומה שנותנין מוך בראש המכחול מפני שדם כל שהוא ניכר במוך ואינו ניכר בעץ ועוד כדי שראש המכחול לא יסרט ויוציא דם.
וכתב עוד הב"ינא דאיכא למידק בבדיקה זו כשלא נמצא דם על ראש המכחול אמאי אמרינן בידוע שהוא מן הצדדים הא איכא למיחש שמא מן המקור הוא רגיל לבא ומה שלא נמצא דם על ראש המכחול הוא מפני שלא היה עב כמו השמש שאין כל האצבעות שוות או מפני שלא הכניסתו בכח שאין כל הכחות שוות כדלעילנב. ויש לומר דלא אמרינן אין כל האצבעות או כל הכחות שוין אלא להקל ולא להחמיר וטעמא משום דרוב נשים אינן רואות דם מחמת תשמיש הילכך כל מאי דמצי למיתלי בה להתירא שלא להוציאה מכלל שאר נשים תלינן כיון דאיכא רגלים לדבר שהרי נבדקה ולא נמצא דם על ראש המכחול עכ"ל.
וכתב הש"ךנג בשם משאת בנימיןנד שאין צריך להכניס השפופרת עם המכחול והמוך רק עד מקום שהיא יכולה ומשערת בעצמה לפי אומד דעתה שהגיע עד מקום שהשמש דש ואשה בעצמה נאמנת על זה ואינה צריכה כלל לדחוק השפופרת למקום צר ודחוק ואין לנו לחוש שמא לא הכניסה כשיעור דישה דלא ניתנה תורה למלאכי השרת עכ"ל. ובמשאת בנימין סיים דמכל מקום צריך להיות השפופרת דומה לעובי האברנה לכתחלה כי אף שאין כל האצבעות שוות מכל מקום צריך להיות עבה וארוכה כשיעור אבר בינוני. והש"ך לא העתיק זה. וכן כתב במשאת בנימין בשם בעל הסמ"ע שאין צריך להיות עבה רק ארוכה (וטעמא יש לומר דבאורך דוקא איכא למימר שאם היתה ארוכה כהאבר היתה נוגעת קרוב למקור יותר ועל ידי זה היה בא דם מן המקורנו אבל דם הבא מחמת העובי הוא בא מדוחק הצדדין בעובי האבר). ולהמשאת בנימין (וכן דעת הב"ינז) צריך לומר שמחמת העובי נפתח המקור ויוצא ממנו דם. והסמ"ע והש"ך לא סבירא להו הכי כי צואר הרחם רחב הואנח רק על ידי משמוש האבר בו בכח קרוב למקור יוצא ממנו דם בין שהוא עב בין שהוא דק הילכך באורך וכח תליא מילתא (ולא בעובי) ועל זה אמרונט שאין האצבעות וכחות שוות להקל ולא להחמיר.
וכן דעת הרמב"םס לפי מה שכתב המנחת יעקבסא שהשפופרת פתוחה מב' ראשיה ומכניסתה לבדה תחלה עד מקום שהיא יכולה לבד ואחר כך מכנסת בתוכה המכחול עם המוך שעל ראשו ודוחקת המכחול לבדו עד מקום שהשמש דש אף על פי שהשפופרת אינה מגעת לשם. ולהמשאת בנימין מה מועיל בדיקה זו שאף אם השפופרת עבה כעובי אבר בינוני הרי המכחול דק הרבה ממנה והוא לבדו מגיע עד מקום שהשמש דש. ומיהו מלשון המרדכיסב וטור וש"ע ושאר פוסקים משמע שהשפופרת פתוחה מצד אחד בלבד וארוכה כמו המכחול עם המוך שעל ראשו והיא מפסקת בין המוך לצדדים. עיין מרדכי וכ"מ בהדיא במשאת בנימיןסג ואמונת שמואלסד וכן משמע מלשון מכחול בשפופרת כדלעיל בשם רש"י):
הערות
- מח. רש"י סו, א ד"ה מכחול. ט"ז ס"ק ה.
- מט. ע"ב ד"ה כמכחול. וראה גם ב"מ צא, א ד"ה מכחול.
- נ. ד"ה ומ"ש רבנו שהשפופרת. וראה גם ט"ז שם. ולענין בדיקה זו לרואה דם במי רגלים, ראה לקמן סי' קצא ס"ק ט-י. ולענין בדיקה זו במכה שבצדדים, ראה לקמן ס"ק כג. שו"ת צ"צ סי' קיא אות ד ואות ו. סי' שה. רס"י שז. ולענין בדיקת עץ ומוך שבאמונת שמואל סי' נז (הובא בתורת השלמים ס"ק ח), או כיס ומוך שבסדרי טהרה ס"ק ז, ראה שארית יהודה הוספות סי' ה (בשם רבנו). שו"ת צ"צ סי' קו.
- נא. ד"ה ואיכא למידק. ויתבאר לקמן קו"א ס"ק א (ד"ה אבל בב"י, ואילך), ובהגהה ד"ה ועוד.
- נב. ס"ק ד-ה.
- נג. ס"ק י.
- נד. סוס"י מט.
- נה. ראה שארית יהודה הוספות סי' ה, בשם רבנו, דהיינו עובי ב' אצבעות, כסתם שפופרת שבגמרא [מקוואות פ"ו מ"ז. טור ושו"ע סי' רא ס"מ]. וראה לקמן סי' קפח ס"ק כו.
- נו. ראה לעיל סי' קפד ס"ק ו (במוסגר). שארית יהודה הוספות סי' ז. אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב ח"א ע' לז.
- נז. כדלעיל, שכתב: שלא היה עב כמו השמש.
- נח. ראה גם לעיל מהדו"ב בריש ההגהה הב'.
- נט. כמובא לעיל מהב"י.
- ס. פ"ד הכ"ב.
- סא. תורת השלמים ס"ק ח.
- סב. רמז תשלה (סוף מס' שבועות א, ב): מביאה שפופרת קנה חלול ובתוכה מכחול.
- סג. סוס"י מט.
- סד. סי' נז. הובא בתורת השלמים שם (שהצריך כעובי האבר).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 1 עמודים.