[ג]

[ג] ביציאתו. מהמקור לפרוזדורקיז שנאמרקיח בבשרה עד שתרגיש בבשרהקיט. ומדרבנן אפילו יצא ממנה טפה כחרדל או פחות מכןקכ בלא הרגשה טמאה (תוס'קכא) כמו שהחמירו בכתמים לקמן בסי' ק"צקכב*.

[* הגהת מהרי"לקכג: ומכל מקום אף הבודקת בדבר שאינו מקבל טומאה או לשאר פוסקים בצבעונין שאינן מקבלים טומאת כתמים כדלקמן סי' ק"צקכד או שמצאה פחות מכגריסקכה נמי טמאה משום שכבר היה בבשרה מבפניםקכו.]

וכל דם שנמצא על העד שהכניסתו בפנים ובדקה עצמה בו הרי זה בחזקת שבא בהרגשהקכז וכסבורה הרגשת עד הואקכח שציערתה בדיקת העד (עיין רש"י נ"זקכט) והיא טועה לתלות בזה הרגשתה אבל באמת הוא הרגשת הדם שחזקת הדם שבא בהרגשה שכל אשה מרגשת בעצמהקל ביציאת הדם מגופה וכן ברואה מחמת תשמיש אף על פי שלא הרגישה אמרינן כסבורה הרגשת שמש הואקלא דחזקת הדם שבא בהרגשה כן דעת הרמב"ם וסיעתוקלב*.

[* הגהת מהרי"לקלג: והיינו אם ברור לה שלא הרגישה בלתי העדקלד כגון שבדקה עצמה מיד אחר שבדקה עצמה ומצאה טהורה אבל אם שהתה בינתיים אפילו לא הכניסתו לעד בעומק שאין לומר שטעתה לתלות ההרגשה בעד מכל מקום אמרינן ודאי הרגישה כבר ולאו אדעתהקלה כי חזקת הדם שבא ודאי בהרגשה לפ"ד הרמב"ם (ועיין במה שנתבאר לעיל בהג"הקלו).]

אבל דעת התוס'קלז וסייעתם דלא אמרינן שחזקתו בהרגשה (אפילו הכניסה העד בעומקקלח) אלא דאימא הרגישה וכסבורה הרגשת עד ושמש הוא והוה ליה ספיקא דאורייתא (מהרא"יקלט וב"י סי' קפ"זקמ) (וכן אם שהתה זמן רב שלא בדקהקמא אף על פי שלא הכניסה העד בעומקקמב). והא דמן הלול ולפנים ודאי טמאהקמג מיירי כשהרגישה ביציאת הדם אלא שאינה יודעת אם מן המקור או מן העליהקמד.

ולפי דעת הרמב"ם כל היכא דאיכא למתלי דמעלמא אתא הדם על העד ולאו מגופה הוא תלינן דרגלים לדבר דאם מגופה הוא היתה מרגשת ממש דכל אשה מרגשת בעצמה ביציאת הדם מגופה ולא אמרינן דארגישה וכסבורה הרגשת עד הוא אלא היכא דליכא למיתלי הדם במידי אחרינא כדלקמן סימן ק"צ סעיף ל"דקמה. ולפי דעת התוס' דלא אמרינן דכל אשה מרגשת בעצמה למימר דודאי הרגישה וכסבורה הרגשת עד הוא אלא אימא הרגשת עד הוא הכי נמי אף דאיכא מידי למיתלי מידי ספיקא לא נפקאקמו. וכן פסק מהרא"יקמז*. ואין כן דעת הב"יקמח ורמ"אקמט כדלקמן סי' קפ"זקנ וסימן ק"צקנא:

[* הגההקנב: אבל משמעות התוס' שלפנינו ריש פ"קקנג וכן משמע בספר התרומהקנד דאף אם ברור לה שלא הרגישה כלל נמי טמאה ודאי מדאורייתא (עיין בקונטרס אחרון בהג"הקנה).]

הערות

  1. קיז. תוס' ג, א ד"ה מרגשת. שו"ת פני יהושע סוס"י א. וראה קו"א (ד"ה וגם אפשר), שהוכיח כן מלשון הרמב"ם והרמב"ן ומהרא"י, ושבלשון הטור ושו"ע כאן אפשר לפרש, דהיינו ביציאתו מכתלי הרחם לחוץ. ואם ההרגשה היא שנזדעזעה גופה ביציאתו מהמקור, ראה מהדו"ב בהגהה הא'. שו"ת צ"צ סי' צז אות ה.
  2. קיח. ויקרא טו, יט.
  3. קיט. שמואל נז, ב.
  4. קכ. משנה מ, א (לענין מדאורייתא). טור ושו"ע. ש"ך ס"ק ג. כרתי ופלתי ריש ס"ק א (אף בלא הרגשה, כשודאי בא מגופה). וראה לעיל בהקדמה להל' נדה (ד"ה ראתה), וש"נ.
  5. קכא. נח, א ד"ה מודה. ש"ך ס"ק ב.
  6. קכב. ס"א וס"ק א.
  7. קכג. הגהת הצמח צדק על הגליון (שו"ת חיו"ד סי' שס. ונעתקה על גליון שוע"ר הוצאת תרס"ה ואילך): מן ומכל מקום עד מבפנים, הוא ג"כ תוספת מהרי"ל ואינו לשון הרב בעצמו, וכמ"ש הרב מפורש להיפך רס"י ק"צ ס"ק א' [ולקמן שם ס"ק כא-ב, לענין כתם שבודאי בא מגופה], אלא שהרב מהרי"ל אמר שהוסיף זה עפ"י מסקנת הרב במהדו"ב [בהגהה הב' (ד"ה ומיהו צ"ע), שאפילו אם נאמר שבכותלי בית הרחם ליכא אלא טומאת כתמים, מ"מ הבודקת בדבר שאינו מקבל טומאה טמאה, שכבר היה על בשרה מבפנים. דלא כמבואר כאן בפנים ובקו"א (ד"ה והנה)]. וצ"ע. וראה קנה בשם ביאורי הש"ך א. שו"ת קנה בשם סי' עו-ח. פרדס חב"ד יב ע' 74.
  8. קכד. סעיף י.
  9. קכה. כדעה הא' דלקמן שם ס"ו (שפחות מכגריס טהורה אפילו בנמצא על בשרה). וראה שו"ת מעיל צדקה סי' כ (דלא גזרו בזה אפילו ודאי בא מגופה).
  10. קכו. שבשרה מקבל טומאה. וראה שערי טהרה סי' יט ס"ג ואילך.
  11. קכז. רמב"ם פ"ט ה"א.
  12. קכח. גמרא נז, ב (לענין הרגישה, דמטהרינן בעגול). משמרת הבית שער הכתמים (יח, ב. אף כשלא הרגישה בבירור). משמעות רש"י ג, א ד"ה מרגשת. ונתבאר בקו"א.
  13. קכט. שם ד"ה דארגישה.
  14. קל. גמרא ג, א.
  15. קלא. גמרא נז, ב.
  16. קלב. רש"י ומשמרת הבית הנ"ל. וראה אהלי יוסף (סב, א).
  17. קלג. לפי מה שנתבאר במהדו"ב, ובהגהה הב' שם. וראה לעיל ס"ק א בהגהה ד"ה וכן.
  18. קלד. הגהה שם (סד"ה ומיהו אין צריך), שגם בשעה מועטת אין להקל בבדיקת עד.
  19. קלה. ראה קו"א (ד"ה ועיין רש"י), דלא אמרינן ארגישה מעיקרא ולאו אדעתה. אמנם במהדו"ב (ס"א) מוכיח, שלדעת הרמב"ם אמרינן גם ארגישה ולאו אדעתה. ובסוף ההגהה הב' שם, דהיינו לזמן מרובה. וראה פרדס חב"ד יב ע' 65.
  20. קלו. ס"ק א. וראה הגהת הצ"צ שם.
  21. קלז. ג, א ד"ה מרגשת. נז, ב ד"ה אימור. ויתבאר בקו"א בתחלתו. וראה פס"ד צ"צ (שמט, א).
  22. קלח. ואם לא הכניסה אלא בבית החיצון, שהם כותלי הרחם, יתבאר בקו"א ד"ה ולפי דעת.
  23. קלט. בפסקים סוס"י מז.
  24. קמ. בסופו ד"ה וכתב בתשובת.
  25. קמא. שאז יש לומר שארגישה ולאו אדעתה, כדלעיל בהגהת מהרי"ל ממהדו"ב (ואפשר שגם מוסגר זה הוא ממהדו"ב).
  26. קמב. שגם בזה הוי ספק לדעת התוס' שם. ולדעת הרמב"ם, ראה קו"א ד"ה ועיין (במוסגר), ובמהדו"ב ס"ב ואילך.
  27. קמג. גמרא יז, ב.
  28. קמד. נתבאר בקו"א (סד"ה ועיין רש"י).
  29. קמה. ס"ק סה-ו, וש"נ. וראה גם לקמן בסמוך בדעת הב"י ורמ"א.
  30. קמו. ראה יגדיל תורה (ירות"ו) ג ע' 50.
  31. קמז. בפסקים סוס"י מז. וראה קנה בשם סי' קפז בירורי השיטות סי' ז ס"ד. מגילת ספר סי' ה ס"ב-ג.
  32. קמח. סי' קצ ד"ה ומ"מ נראה.
  33. קמט. סי' קצ סל"ד (שפסק כדברי הב"י שם).
  34. קנ. ס"ק לג, וקו"א שם ס"ק י (שם הובאו דעת מהרא"י ודעת הב"י ורמ"א).
  35. קנא. ס"ק סה-ו (דקיי"ל כדלעיל בדעת הרמב"ם, ולא כדלעיל בדעת התוס'). וראה פס"ד צ"צ (שמט, א).
  36. קנב. ראה פס"ד צ"צ (שמט, א): עיין שם שהגהה זו לבד היא כתי"ק בסי' הנ"ל [משא"כ הקודמות – של מהרי"ל].
  37. קנג. ג, א ד"ה מרגשת.
  38. קנד. שהשמיט מימרא דשמואל לגמרי.
  39. קנה. הגהה הא' (ממהדו"ב, שחזר בה ממ"ש כאן בפנים ובקו"א בדעת התוס').

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.