עג
עג וכן ישראל שהלוה לנכרי ברבית או בלא רבית ואחר כך בא ישראל אחר ומבקש ללות המעות מהנכרי ברבית אסור לישראל הראשון לומר לנכרי להלוותם לו משום איסור שליחותתשיא אף על פי שמתחלה שלוה הנכרי לוה לצורך עצמו.
אבל אם הלוה הישראל את הנכרי בתחלה בשביל שילוה הנכרי לישראל ברביתתשיב אף על פי שהישראל פורע הרבית להנכרי והנכרי להישראל הרי זו רבית גמורה של תורהתשיג ואין הערמתו להלוות על ידי נכרי מועלת כלוםתשיד הואיל ואין הנכרי לוה לצורך עצמו והרי זה כישראל השוכר לו נכריתשטו או נותן לו חלק בריוחתשטז שילוה מעותיו לישראל ברבית שאסור מן התורה הואיל והמעות הן של ישראל ואין אחריותן על הנכריתשיז ואפילו קבל עליו הנכרי אחריות המעות מאונסים כל זמן שהם ברשותו אינו כלום עד שיקבל עליו אחריות החובות אם יאבדו שיפרעם הוא לישראל כדין כל לוהתשיח:
הערות
- תשיא. גמרא שם. לפירוש רש"י ור"ח שם. טור ושו"ע שם ס"ו. ט"ז ס"ק ז. ש"ך ס"ק טו (שכ"ה הסכמת רוב הפוסקים).
- תשיב. שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רמג (כל שנעשית בו הערמה אסור). שו"ת ריב"ש שם סי' שה. שו"ע סי' קסט ס"ה (אסור). ש"ך ס"ק י (שעשה בהערמה).
- תשיג. ריב"ש שם. דרכי משה ס"ק כא. ש"ך ס"ק עג. ט"ז ס"ק לב. וראה פלפול התלמידים ז ע' ל.
- תשיד. כדלעיל סמ"ח (שכל היתר שבדרך הערמה אינו מועיל כלום מן התורה).
- תשטו. תוספתא פ"ה ה"ח. טור ושו"ע שם סכ"ג.
- תשטז. רמ"א שם.
- תשיז. תוספתא שם. ריב"ש שם. טור ושו"ע שם.
- תשיח. ס' התרומות ח"ז סי' ב. ב"י ד"ה מעותיו. ט"ז ס"ק לא וס"ק לג. ש"ך ס"ק סח.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.