סו
סו וכל זה בלא משכון אבל מותר ליתן משכון לחבירו ולומר לו לך לוה לי עליו מעות מנכרי ברביתתרמה ומותר לשליח ליקח הרבית מישראל וליתן לנכריתרמו כי שלוחו של אדם כמותו וכאילו הלוה נותן לנכרי בעצמו המשכון והרבית ולוה ממנו המעות בעצמותרמז ואף שהשליח לא אמר להנכרי שהוא שליח הלוה אין בכך כלום הואיל והמשכון הוא של הלוה ולא של השליח והנכרי הוא סומך על המשכון בלבד וכל אחריות הנכרי ממעותיו אינן על השליח כלל אלא על המשכון בלבדתרמח מן הסתם אם הוא משכון טובתרמט. ואם אינו טוב כל כך צריך לומר השליח להנכרי אינני משתעבד לך כלל וכל אחריותך על המשכון זה בלבדתרנ. וכשאמר לו כן מותר אף בלא משכון אלא שצריך לומר שהוא שליח הלוה וכל אחריותך על הלוה בלבדתרנא ולא עלי כלל וכלל לא מדין לוה ולא מדין ערב קבלןתרנב והנכרי מאמינו וסומך על הלוה בלבד.
במה דברים אמורים כשלוה המעות מהנכרי מתחלה לצורך חבירותרנג אבל אם היה חייב לנכרי מעות מכברתרנד ואמר לו הנכרי תנם לחבירך שמבקש ללותם ממני ברבית והפטר אתה מאחריותם מיד שתתנם לחבירך אסור ליתנם לחבירו מיד לידתרנה מדברי סופריםתרנו אפילו נתן חבירו שטר חוב ומשכנות להנכריתרנז שכיון שעד עתה היו באחריותותרנח נראה כמלוהו מעותיו ברביתתרנט ואף שלא יתן לו הרבית אלא להנכרי אין זה מועיל כלוםתרס כמו שנתבאר למעלהתרסא אלא כיצד יעשה יתנם ליד הנכריתרסב או יניחם לפניותרסג ויסתלקתרסד ויטלם חבירו משם:
הערות
- תרמה. רא"ש סי' נו, ובשו"ת סי' קח רס"י ה (שנהגו היתר). ר"ן עא, ב ד"ה מהו. נמוקי יוסף (מב, א) ד"ה אדעתא דישראל. טור ושו"ע סי' קסט סי"ז.
- תרמו. שו"ת הרא"ש כלל קח סוס"י ה, בשם הראב"ן (ב"מ פ"ה ד"ה וראובן) והראבי"ה (אף בלא משכון, וכדלקמן). טור ושו"ע שם.
- תרמז. רא"ש שם בשם הראב"ן וראבי"ה. טור ולבוש סי"ז.
- תרמח. רא"ש שם. טור.
- תרמט. ש"ך ס"ק נא.
- תרנ. ר"ן שם. שו"ע שם. לפירוש הש"ך שם.
- תרנא. ר"ן שם. טור ושו"ע שם.
- תרנב. ש"ך ס"ק נב.
- תרנג. ש"ך ס"ק נג.
- תרנד. ברייתא עא, ב. טור ושו"ע ס"א.
- תרנה. תוס' שם סד"ה בשלמא. טור ושו"ע שם.
- תרנו. פרישה ס"ק ב. ב"ח ד"ה ומ"ש ואפלו. ש"ך ס"ק ד.
- תרנז. שו"ת הרא"ש כלל קח סי' יג. שו"ע שם.
- תרנח. תוס' שם. רא"ש שם. לבוש ס"א. ש"ך ס"ק ג.
- תרנט. תוס' ורא"ש שם. טור וש"ך שם.
- תרס. רא"ש שם. טור וש"ך ס"ק ב.
- תרסא. סנ"ח-ט.
- תרסב. גמרא שם. טור ושו"ע ס"ב.
- תרסג. גמרא שם. טור ושו"ע ס"ג.
- תרסד. טור ושו"ע שם. ט"ז ס"ק ד (שאז אינו צריך לומר והפטר).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.