סד
סד במה דברים אמורים שהערב קבלן אין לו דין מלוה ללוה לענין היתר קבלת מתנה בלבד ומטעם שנתבאר אבל מכל מקום יש לו דין מלוה ללוה לענין רבית שפורע הלוה כגון שהמלוה הוא נכרי ומלוה ברבית לישראל אסור לישראל אחר להיות ערב בעדותרכט אפילו אינו ערב קבלן כל שהנכרי יכול לתבוע בדיניהם את הערב תחלהתרל ולהפרע ממנו קודם שיתבע את הלוה וישבע אין לי כדינינותרלא שנמצא שהערב הוא לוה של הנכרי ומלוה לישראל ברביתתרלב וכן נכרי שלוה מישראל ברבית אסור לישראל להיות ערב קבלן בעדו להיות המלוה רצה מזה גובהתרלג.
לפיכך שנים שלוו מנכרי כאחד אסורים לחתום בשטר חוב אחד שכתוב בו רצה מזה גובה ורצה מזה גובה כל המעותתרלד.
ואין צריך לומר שאסור לומר לישראל לוה לי מעות מנכרי ברביתתרלה אף על פי שמודיעו להנכרי למי הוא לוה ואפילו שניהם חתומים בשטר חוב ואפילו הלוה בלבד חתום בשטר חוב רק שהנכרי יוכל לתבוע גם השליח מדין ערבותתרלו.
ואפילו שני שותפים שלוה אחד מהם מעות מנכרי ברבית לצורך השותפות ונותן הרבית מן השותפות אסור (אפילו שניהם חתומים בשטר חוב אם הנכרי יכול לתבוע כל המעות מזה שלוה ממנו מדין ערבות). אלא אם כן התעסק והרויח במעות אלו יכול ליטול הרבית מן הריוח תחלה ליתן לנכרי ואחר כך יחלקו הריוח הנשאר כי הרבית נחשבת להפסד מן הריוח לשניהם. במה דברים אמורים כששניהם מתעסקים בשותפות אבל אם אחד נתן מעות לחבירו להתעסק בהן למחצית שכר ולוה הנותן מעות מנכרי ברבית ונתנן לו אינו רשאי לחשוב לו הרבית להפסד מן הריוחתרלז:
הערות
- תרכט. ראה ט"ז סי' קע ס"ק ה, ונקודות הכסף שם.
- תרל. גמרא עא, ב. לפירוש רש"י שם ד"ה לדון. דעה הא' בשו"ע סי' קע ס"א. ט"ז ס"ק א, וש"ך ס"ק ב (דלכתחלה מורין כדעה זו).
- תרלא. ראה חו"מ סי' קכט ס"ט.
- תרלב. רש"י שם ד"ה הוא ניהו. טור ושו"ע שם.
- תרלג. רא"ש סי' נג, בשם הראב"ד. טור ושו"ע ס"ב. וראה שו"ת צ"צ סי' רצו ד"ה ואחר.
- תרלד. וכ"ה בחוות דעת ביאורים ס"ק א. ובשער דעה ס"ק א נסתפק.
- תרלה. רא"ש סי' נו. טור ושו"ע סי' קסט סי"ז.
- תרלו. ר"ן עא, ב ד"ה מהו. נמוקי יוסף (מב, א) ד"ה אדעתא דישראל. ש"ך שם ס"ק נב.
- תרלז. ט"ז שם (כשהמתעסק לוה מהנכרי). וכאן מתיר אף ששניהם מתעסקים. וראה ברית יהודה פ"ו הערה עא והערה פ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.