מז
מז וכל היתר זה שבדרך קנס אינו אלא כשהקנס הוא על הסחורה שמכר לו ולא נתנה לו בזמנה אבל אם הוא על מעות שחייב לו מחוב של הלוואה וקנה ממנו בקנין אגב סודר שאם לא יפרענו מעותיו לזמן פלוני יתחייב לפרוע לו כך וכך קנס אפילו אמר לו הריני חייב לך מעכשיו כך וכך אם לא אפרעך מעותך לזמן פלוני אסור משום הערמת רבית שכיון שפרעו מעות יותר ממה שהלוהו נראה כמלוה ברבית מה שאין כן כשפורע לו מעות בעד סחורהתפה.
וכן בחוב של הלואה אם אמר לו לפרעו בסחורה יותר מחובו בדרך קנס אם לא יפרענו לזמן פרעון מותר שכיון שהלוהו מעות ומקבל סחורה אין הרבית נכרת כל כךתפו.
ומכל מקום ללוות על המשכון ששוה יותר מחובו ולומר לו אם לא אפרעך לזמן פלוני יהיה המשכון קנוי לך יש מי שאוסרתפז ואפילו מקנהו לו מעכשיותפח שכיון שנותן לו יותר מחובו בשעת הלואה ממש נראה כמלוהו ברבית וטוב לחוש לדבריו. אבל שלא בשעת הלואה ממש מותר לומר לו כןתפט. ואם המשכון הוא בית או שאר קרקע מותר לומר כן אפילו בשעת הלואה ממשתצ. אבל אסור להתנות עמו שאם יבא למכור הבית לא ימכרנו לאחר אלא לו בדמים הללותצא שהן פחות משויהתצב מפני שהיא רבית גמורהתצג שמתחייב לו להוזיל לו בשכר הלואתו. מה שאין כן כשמקנהו לו מעכשיו הרי זה כמכרתצד וגם אינו מתחייב לו להוזיל לו בשכר הלואתו שהרי בידו למכרו לאחר ולפרעו בזמנו נמצא שאינו משתכר שכר ידוע בהלואה זותצה:
הערות
- תפה. שו"ת הרשב"א ח"א סי' תרנא וח"ב סי' ב. ריב"ש שם. שו"ע שם סי"ד.
- תפו. ריב"ש שם. רמ"א שם סי"ד. וש"ך ס"ק ל (שאף המחבר מודה בזה). קונטרס מהגאון בעל הסמ"ע סכ"א (שמותר אף לכתחלה).
- תפז. רבנו ירוחם מישרים נתיב טז ח"ד, בשם ס' התרומות. שו"ע שם סי"ז.
- תפח. כן מוכח מהארחות חיים דלקמן, שהתיר שלא בשעת הלואה דוקא כשאמר מעכשיו (וכדלקמן: לומר לו כן).
- תפט. בדק הבית, בשם ארחות סי' לח (בהשמטות ממהדו"ב, ע' 632). ש"ך שם ס"ק לד.
- תצ. משנה סה, ב. ריב"ש סי' שלה (שמותר). ש"ך שם ס"ק לה (דהיינו בשדה).
- תצא. ברייתא סה, ע"ב. טור ושו"ע סי' קעב ס"ד.
- תצב. רש"י שם ד"ה בדמים. תוס' שם ד"ה לא תמכרם. טור שם. ט"ז ס"ק י. ש"ך ס"ק כח.
- תצג. ראה ב"י ד"ה משכן, וש"ך שם ס"ק כט (אם היא רבית קצוצה או אבק רבית).
- תצד. תירוץ הא' בתוס' שם.
- תצה. תירוץ הב' בתוס' שם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.