[יג]

[יג] איןקג לו בדיקה מבחוץ. לפי שהוא טריפה בנקב משהו ואינו ניכר כי טפת דם נכנסת לו בפנים בנקב ואינו ניכר (פירוש הדם. עיין רש"י דף מ"גקד) אבל קרום הפנימי לבן הוא וטפת דם ניכרת בוקה אבל החיצון אדום. נבדקיה לקנה שהקנה נבדק מבחוץ לפי שאינו נטרף אלא ברוב והדר נשחטיה לקנה והשחיטה כשירה בסימן אחד ואחר כך יטלו הושט כולו ויעקרוהו מן הלחי ויהפכוהו ויבדקוהו עכ"ל פרש"י.

וכתבו התוספותקו והרא"שקז דלפרש"י הא דאמרינן בפרק אלו טרפותקח דתלינן בכלבא או בקניא מאי נפקא מינה כיון דאפילו קניא בעי בדיקה יש לומר דנפקא מינה דלא בעי בדיקה אלא היכא דממסמס דמא ואי הוה תלינן בשונרא הוה צריך בדיקה כנגד כל החלל וכדין כל ספק דרוסה אף על גב דליכא ריעותא אלא בסימנים (פירוש בצוואר כנגד הסימנים). אבל ריב"אקט פירש היכא דתלינן בכלבא או בקניא לא בעינן בדיקה כלל דלא חיישינן לנקובה ובשמעתין איירי בספק דרוסה כגון שראו חתול רודף אחריו או במקום שחתול מצוי יותר מכלבא וקניא דלעולם תולין במצוי יותר בין להקל ובין להחמיר כדלקמן סי' נ"זקי (רשב"אקיא). והשתא ניחא דקאמר עלה ושט אין לו בדיקה מבחוץ שאין אדמומית הדרוסה ניכר באדום אבל אם ניקב ניכר בחיצון כמו בלבן. וכן משמע מדקאמר בפרק אלו טרפות למאי נפקא מינה לספק דרוסה (כדלעילקיב) ולא קאמר לספק נקובה. ולפרש"י קשהקיג דניקב זה בלא זה (דכשר כדלעיל בשו"ע ומשמע אפילו ניקב הפנימי) היכי משכחת לה דאם יש נקב מבפנים יש לנו לחוש שמא ניקב גם החיצון (כיון דאין לו בדיקה) כדאמרינן בגמראקיד גבי קוץ (שישב בושט) למאן דחייש לספק דרוסה חייש נמי שמא הבריא (פירוש נפיק לברא וניקב גם החיצון כמו שיתבאר לקמן סעיף ט'קטו). ואפילו למאן דלא חייש בקוץ היינו לפי שמוצאים אותו תחוב בעור הפנימי לבד (פירוש שרואין ראש הקוץ שלא נתחב עדיין בעור החיצון רק בפנימי לבדוקטז אף על פי שניקב הפנימי מעבר אל עברקיז. כן דעת ב"ח ותבואות שור ורמ"א ס"ט בפירוש הרא"ש. דלא כפרי חדש וכרתי ופלתיקיח. כדמוכח ברא"שקיט שדימה לבית הכוסות שניקב מצד אחדקכ ודו"ק) אבל כשמוצאין נקב בפנימי (פירוש ואין קוץ תחוב בו שנפל לו הקוץ) יש לחוש שמא גם החיצון ניקב (כשהיה הקוץ שם) ואין לו בדיקה. ויש לומרקכא דמשכחת לה כגון שניקב על ידי חולי ורואין שלא שלט החולי כלל בחיצון עכ"ל הרא"ש והתוס'.

וזהו דעת רמ"א כאן כפרש"י. וכן פסק הב"יקכב. דלא כרש"לקכג דסבירא ליה עיקר כפירוש ריב"א דבכלבא וקניא אפילו בדיקה אין צריך מדינא דגמרא והוא הדין לקוץ ומחט. ולא דמי לקוץ שניקב לחלל הבהמה דבעינן בדיקה באברים הפנימים כדלקמן סי' נ"אקכד דהתם איברים הפנימים מונחים סמוך להתחלת חלל הגוף הלכך כיון שניקב עד לחלל חיישינן שמא ניקב באחד מאברים הפנימים אבל בצואר שנקרע על ידי קוץ או כלב אין חוששין לושט לפי' ריב"א משום דאיכא הפסק בקנה בין עור לושט (ב"ח סי' נ"זקכה). והא דלעיל סי' כ"גקכו בשחט מעט ושהה דחיישינן לנקובת הושט כשחתך העור בלבד ובעינן בדיקה מדינא אף לפי דעת רש"לקכז היינו משום שלפעמים גם הושט סמוך לעור על ידי אחיזת סימנים כשתופס בהם בשעת שחיטה כמו שנתבאר שם בשם סמ"קקכח. ומיהו גם רש"ל לא מלאו לבו לסמוך לכתחלה על פירוש ריב"א להקל בלי בדיקה כמ"ש לקמןקכט:

הערות

  1. קג. בדפו"ר בא בהמשך לס"ק יא דלעיל. והוא המשך ביאור הגמרא ופרש"י ותוס' ורא"ש (כח, סע"א ורע"ב). וראה שו"ת צ"צ סי' שס, שהוא ס"ק אחד.
  2. קד. סע"א (ואין טפת דם ניכרת בו).
  3. קה. ראה לקמן ס"ז וס"ק כ, שלפרש"י אין לו בדיקה מבחוץ אף לענין נקב. ולקמן ס"ק כב (ד"ה וכל זה) וס"ק כג (ד"ה ושיטה שלישית), שלפי זה גם מבפנים אין לו בדיקה אלא בטיפת דם ולא בראיית הנקב. וראה גם לעיל סי' כג ס"ו וס"ק כ.
  4. קו. כח, א ד"ה אתא.
  5. קז. פ"ב סי' ג.
  6. קח. נג, א.
  7. קט. ראה גם לקמן ס"ק כב-ג.
  8. קי. סעיף יג. וראה גם לעיל או"ח סי' תסז סל"ח, וש"נ.
  9. קיא. כח, א ד"ה נבדקיה. נג, ב ד"ה הא דאמר. תורת הבית הקצר בית ב ש"ג (מו, א). וראה מנחת פתים סי נז סי"ג.
  10. קיב. ס"ק יא.
  11. קיג. מכאן ואילך ברא"ש פ"ג סי' ד.
  12. קיד. מג, ב. וכדלקמן ס"ט.
  13. קטו. ס"ק כג.
  14. קטז. ב"ח סכ"ב ד"ה ותחלה איכא להקשות (בתירוץ הב'). ש"ך ס"ק כא (ועוד יש לתרץ). פר"ח ס"ק כא. וראה גם לעיל ס"ק יב (ד"ה ומיהו היינו). ושם (ד"ה והש"ך) נתבאר שהרשב"א ור"ן אין סוברים חילוק זה.
  15. קיז. כן הוכיח בתבואות שור סוף ס"ק טו מדרכי משה ס"ק ד (להכשיר אם לא ניקבו שניהם), וחלק על מה שפירש בן הש"ך בנקודת הכסף ברמ"א ס"ט (אם אינו נקוב משני צדדים) דהיינו דוקא כשאינו מעבר אל עבר של הפנימי.
  16. קיח. ראה פלתי ס"ק יד (שחולק על הב"ח והש"ך והפר"ח הנ"ל, שחילקו בין רואים הקוץ תחוב בפנימי לבין אין הקוץ לפנינו).
  17. קיט. פ"ג סי' ד (בשם ראב"ן, שהוכיח ממחט שנמצאת בבית הכוסות, שגם בקוץ בוושט מצד אחד כשרה).
  18. קכ. בברייתא נ, ב (ושם לא אסרו אלא כשנמצא המחט משני צדדים). וראה רמ"א סי' מח ס"ח (שאפילו לא נשאר רק מעט מעור החיצון כשירה).
  19. קכא. וכן נתבאר (בדעת רש"י) בתוס' כח, ב דיבור הראשון.
  20. קכב. בשו"ע ס"ז (שגם לענין ושט אין לושט בדיקה מבחוץ) וס"ח (שכשצוארו מלוכלך בדם חוששין לספק נקובה).
  21. קכג. ביש"ש פ"ב סי' ג.
  22. קכד. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"א. לקמן ס"ק כג (ד"ה והא דלקמן).
  23. קכה. ס"כ ד"ה ומ"ש וכן אם ניקב.
  24. קכו. ס"ב וס"ק ז.
  25. קכז. ראה גם לקמן ס"ק כב (ד"ה ולפי זה).
  26. קכח. סי' קצז (ע' קעט). מרדכי רמז תרו. וראה לקמן שם.
  27. קכט. ס"ק כב (ד"ה וכל זה מדינא).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.