[ח]
[ח] בכח. ומרסק וכן במקום הקשרים עכ"ל הרשב"א בתורת הבית הקצרסד. וכן משמע בגמראסה דחיישינן לריסוק. (ב) והלכך בעי שהייה מעת לעת ואחר כך ישחוט ויבדוק דבתוך מעת לעת אין הריסוק מתגלה וניכר כדלקמן סי' נ"חסו.
ומיהו לא בעינן בדיקה אלא במקום ההכאה שחוששין לו ולא בכל החלל כדלקמן שם סעיף ג' בהג"ה. והילכך כיון שהכה על פי השדרה ובדק בחוט השדרה ונמצא שלם בלי ריסוק ופיסוק שוב אין צריך לבדוק יותר באברים הפנימים שתחתיו כי מאחר שלא היה כח בהכאה לרסק החוט כל שכן שלא יש בו כח לרסק איברים הפנימים שתחתיו. והוא ששהתה מעת לעת לפני שחיטה.
אבל אם הכה על הצלעות ולא על השדרה ממש בעינן בדיקה באברים הפנימיים שבמקום הקשרים וראש המקל המכה בכח אם אין שום ריסוק ופיסוקסז. והוא ששהתה מעת לעת.
ומיהו הני מילי דבעי שהייה מעת לעת כשלא עמדה והלכה כגון שהכה אותה כשהיתה רבוצה אבל אם הלכה ד' אמות הילוך יפה לפני שחיטה יצאה מחשש ריסוק איברים ואין צריך בדיקה כלל כדלקמן שםסח. והילכך גם בהכה על השדרה אין צריך בדיקת החוט משום חשש ריסוק אלא משום חשש פסיקת החוט במקום הקשרים וראש המקל לאיכא מאן דאמר שבר"ןסט לעילע. ולבדיקה זו לא בעי שהייה כלל ויכול לשחוט מיד ולבדוקעא. ובכהאי גוונא מיירי הטור וכן השו"ע. ומשום הכי לא הזכירעב כי אם חששא דפסיקת החוט (דרכי משהעג. דלא כפרי חדשעד ותבואות שורעה). ומשום הכי נמי לא הזכיר נמי דבעינן שהייה מעת לעת. ומשום הכי נמי לא כתב רמ"א דאנן האידנא לא קים לן בבדיקה כמ"ש לקמן סי' נ"חעו משום דהתם דווקא בבדיקות ריסוק לא קים לן אבל בבדיקות פסיקת החוט קים לן שפיר (עיין תשובת מהר"ם מלובלין סי' צ"ד).
ואם רואים שהשדרה שלימה שלא נשברה אין צריך לבדוק בחוט. כן משמע בט"זעז. וטעמו ונימוקו עמו כדפרש"י ריש פרק אלו טרפותעח דפסוקת החוט על ידי שבירת השדרה היא ומשום הכי תנן במתניתין דאלו טרפות נשברה השדרה ונפסק החוט שלה.
ומיהו היינו דווקא אם לא שהתה לפני שחיטה כדי להעלות ארוכה להיות השבר חוזר ונקשר אלא יום או יומים דבכהאי גונא מיירי הט"ז אבל אם שהתה כדי להעלות ארוכה חיישינן שמא נשברה ונפסק גם כן החוט וחזר ונקשר השבר שבר אל שבר יחדיו ידובקועט. ומשום הכי סתמו כל האחרונים ולא פירשו דבבדיקת השדרה סגי. ורש"לפ וב"ח ומהר"מ לובלין ותבואות שורפא כתבו בהדיא דבעינן בדיקה בחוט. ושיעור להעלות ארוכה הוא לא פחות מג' ימים מעת לעת. עיין סימן פ"אפב.
והעולם אין נזהרין עכשיו לבדוק בהכאות המצויות כמה פעמים לרוחב השדרה או באורך במקום הקשרים וראש המקל (עי' תבואות שור). ואפשר שסמכו על סברא הראשונה שבר"ן דלעיל דבהלכה לא חיישינן מידי. וכן דעת הרשב"אפג. ומכל מקום כל בעל נפש יחמיר לעצמו לבדוק על כל פנים אם נשברה השדרה וכמשמעות הט"ז.
כתב הכלבופד שאם נפסק המקל בשעת הכאה חוששין למקום שנפסק שם לפי שבמקום שנפסק המקל עושה חבורה או מכה רבה כמו בראשו (ב"יפה ט"זפו):
הערות
- סד. בית ב ש"ג (מח, א). וראה קו"א סוף ס"ק ב.
- סה. נא, א (אין חוששין משום ריסוקי אברים כו' חיישינן). וכן הוכיח בפרי חדש סוף ס"ק ח.
- סו. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ג (שאם שחטה בתוך מעת לעת אין הבדיקה מועלת). ט"ז ס"ק ג (שאין הריסוק ניכר עדיין). ויתבאר בקו"א ריש ס"ק ב.
- סז. ראה קו"א ס"ק ב (ד"ה ואף גם).
- סח. סי' נח בשו"ע ס"ו.
- סט. (טו, רע"א).
- ע. ס"ק ז.
- עא. יתבאר בקו"א ריש ס"ק ב.
- עב. בטור ושו"ע.
- עג. ס"ק ג.
- עד. ס"ק ח.
- עה. ס"ק ו.
- עו. סעיף ו.
- עז. ס"ק ד (שבדיקת החוט היא בשבירת השדרה). וראה מנחת פתים שיורי מנחה ס"ו.
- עח. מב, א ד"ה נשברה.
- עט. כדלעיל ס"ק ג.
- פ. ביש"ש פ"ג סי' סב.
- פא. ריש ס"ק ו.
- פב. סעיף ב. ועד"ז לקמן סי' לג ס"ק יב (ד"ה ומיהו היינו).
- פג. נתבאר בקו"א ס"ק ב (ד"ה והנה ממה), ומסיק שם שכ"ה גם דעת הרמב"ם והר"ן (כסברא הראשונה שכותב בסתם), שבהלכה אינה צריכה בדיקה כלל.
- פד. סי' קא (עג, ג).
- פה. ד"ה כתב הכל בו.
- פו. ס"ק ה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.