[יז]
[יז] להמיתו. כן כתב רש"יקמב. וסיים בספר התרומהקמג ובלבד שלא ישבר המפרקת עכ"ל. פירוש משום דאמרינן בגמראקמד השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה מבליע דם באברים כדלקמן סי' ס"זקמה ולגירסת רש"י שם בגמראקמו אסור אפילו לקדרה ואפילו על ידי חתיכהקמז ומליחה. וסבירא ליה לרש"י דהיינו דוקא בשובר המפרקת ולא בשאר קירוב מיתה כמו בהכאה על הראש וכהאי גוונאקמח. אבל יש אומריםקמט דהוא הדין על ידי שאר קירוב מיתה אין כל הדם יוצא ונבלע באברים. אלא דסבירא להו דאף על גב דנבלע באברים אין אסור אלא לאכול הבשר חי בלא מליחה וכגירסת הרי"ףקנ וסייעתו בגמרא. וכן פסק השו"ע לקמן סימן ס"ז. והלכך אין איסור גמור מדינא בין בשבירת המפרקת בין בשאר קירוב מיתה אם אינו רוצה לאכול הבשר חי אלא זהירות לכתחלהקנא מאחר שמבליע הדם באברים. והביא רמ"א דעת יש אומרים אלו לקמן שם לענין זהירות לכתחלה בין בשבירת המפרקת בין בשאר קירוב מיתה כגון לתחוב הסכין בלבה כמבואר שם והוא הדין להכאה על הראש וכהאי גוונא דאין לחלק ביניהם כלל כמבואר בדרכי משהקנב וכן דעת הט"זקנג והדרישהקנד שם בזה דלא כהש"ך שםקנה. ומכל מקוםקנו לענין מעשה ראוי לחוש לגירסת רש"י לכתחלה בשבירת המפרקת דסבירא ליה דאפילו חתיכה ומליחה לא מהני לקדרה:
הערות
- קמב. לב, א ד"ה תיקו.
- קמג. סוס"י ה. הובא בש"ך ס"ק יב.
- קמד. קיג, א.
- קמה. סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ג.
- קמו. ד"ה הא לדידיה וד"ה או.
- קמז. אף שמועיל לענין נצרר הדם, לקמן שם ס"ד. ומזה למד הרמב"ם בהל' מאכלות אסורות פ"ו ה"ט.
- קמח. כן הוכיח בט"ז שם ס"ק ב בדעת רש"י, שהרי רש"י התיר להכות על הראש כנ"ל.
- קמט. שבלי הלקט ח"ב סי' כו, הובא בב"י שם ד"ה כתב בשבלי.
- קנ. (מב, ב). ראה ר"ן שם ד"ה ואיבעיא.
- קנא. שו"ת בנימין זאב סי' שכז.
- קנב. ס"ק ג (שממה שמתירים כאן להכות על ראשה מוכח דשרי אף לחתוך בסכין).
- קנג. ס"ק ב.
- קנד. ס"ק ב.
- קנה. ס"ק ט.
- קנו. אף שלדעה הנ"ל אין לחלק בין שבירת המפרקת לבין הכאה על ראשה, מ"מ כו'. וראה פסקי אדה"ז ע' 17 ואילך.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.