[ג]
[ג] חוט השערה. כן כתב הרשב"אסב וא"א הרא"שסג ז"ל פירש כדי שתחגור בה הצפורן עכ"ל הטור. (ג) ולענין הלכה הסכימו לפסק השו"ע שפסק כהרשב"א דלא כהרא"ש. וכתב בתשובת שבות יעקבסד ואף שהסכימו האחרוניםסה לפסוק כהרשב"א היינו משום דבשל תורה הלך אחר המחמירסו וכן כתב רש"לסז בהדיא משום להחמיר בדאורייתא אבל על כל פנים מידי ספיקא לא נפקא והלכך בדאיכא עוד ספיקא לקולא כגון שנגע בעצם המפרקת דאיכא למיתלי במפרקת ואף על גב דלא תלינן ביה היינו משום דספיקא דאורייתא לחומראסח אבל מידי ספיקא לא נפיק והלכך אם נמצאה פגימה קטנה מכדי חגירת צפורן אף על פי שחוגרת ואוגרת חוט השערה הוה ליה ספק ספיקא ולקולא (ולפי מ"ש לעילסט בשם הרשב"אע וכן משמע בש"ךעא דאפילו אם אינו יודע אם נגע במפרקת הוי לה ספק נבילה דשמא נגע במפרקת יש להקל נמי בכהאי גוונא בפגימה קטנה מחגירת צפורן אם אינו יודע שמא נגע במפרקת. ואף להאומרים דכל היכא דאתחזק איסורא לא אמרינן ספק ספיקא לקולא כדלקמן סימן ק"יעב ובהמה בחייה בחזקת איסור עומדתעג מכל מקום הכא איכא נמי חזקה אחרת כנגדהעד דהעמד סכין על חזקתו כמ"ש לעילעה בשם הרשב"אעו ודמי לנטל קבלה דלעיל סי' א'עז).
אבל אם נודע שלא נגע במפרקת אין להקלעח משום שיש עוד ספק שמא לא שחט בסימנים כנגד הפגימה כגון שהסכין ארוכה כמלא ב' צווארים ויותר דיש לומר שלא פגעה פגימתה בסימנים כלל דבצד הבדוקה נשחט (עי' רשב"אעט) דהא לא הוי ספיקא מעליא דמסתמא הוליך הסכין על פני כולה כמו שהוא רגיל לעשות (נקודות הכסף סי' א'פ) ובודאי פגעה הפגימה בסימנים ונקרעו ונעשית נבילה ודאית להאומרים ששיעור הפגימה בכל שהוא. והיינו בבהמה שהכשרה בב' סימנים אבל עוף שהכשרו בסימן אחד אם תפס הקנה לבדו בידו בשעת שחיטה בענין שידוע לו ששחט רובו על כל פנים קודם שנגע בושט אין הפגימה אפילו גדולה פוסלת בו אלא משום ספק שמא קרעה משהו המשלים לרובו כדלעילפא אם כן בפגימה קטנה הוי לה ספק ספיקא. אבל אם לא תפס הקנה לבדו בידו אין להקל משום שמא נשחט רובו של קנה קודם שפגעה הפגימה בושט זהפב אינו ספק שקולפג משום דאיכא הכא ספק ספיקא לאיסורא שמא פגעה הפגימה בושט קודם שנשחט רובו של קנה ואם תמצי לומר שמא נשחט רובו של קנה מקודם שמא קרעה המשהו המשלים לרובו. דאין לומר שזהו דבר שאינו מצויפד דאם כן כשתפס הקנה לבדו בידו בעוף לא יפסילוהו פגימת הסכין אלא אם כן רובא פגום דפסיקת הגרגרת ברובא ואף ברובא פגום אם המשהו המשלים לרוב נחתך שלא במקום הפגימות כשר כדלקמן סוף סי' כ"אפה:
הערות
- סב. תורת הבית הארוך בית א שער א (יג, א).
- סג. סי' כד.
- סד. ח"ב סי' נג. וראה שו"ת צ"צ סוס"י כו. סי' כז אות א. סי' רלט ד"ה ול"ד. סי' רנו (ח, ד). פס"ד צ"צ מ, ג. נב, סע"ב. רח, ב.
- סה. ראה ש"ך ס"ק ד.
- סו. ע"ז ז, א.
- סז. ביש"ש סי' לח.
- סח. ביצה ג, ב.
- סט. ס"ק ב.
- ע. י, ב ד"ה והילכתא (הובא לקמן קו"א ס"ק ב, שגם בזה מתיר רב חסדא, אלא דלא קיי"ל כוותיה בזה, וא"כ נראה דהוי ספיקא).
- עא. ס"ק א (דקאי על השו"ע דמיירי בספק נגע במפרקת, וכותב דהוי ספק נבלה).
- עב. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה ש"ך שם בכללי ס"ס דין כח. לעיל או"ח סי' תלג קו"א ס"ק ו וס"ק יד. לקמן קו"א ס"ק ח (דיבור הראשון). סי' כג סוף ס"ק יא וס"ק יב (ד"ה ולפי זה), וס"ק טז. סי' כד ס"ק מז.
- עג. גמרא ט, א.
- עד. ראה גם לקמן סי' כד סוף ס"ק מז, שאין להתיר מטעם ס"ס נגד חזקת איסור, אלא כשיש כנגדה גם חזקת היתר.
- עה. ס"ק ב.
- עו. י, א ד"ה השוחט. י, ב ד"ה ומיהו (לענין נאבדה הסכין).
- עז. וכן ציין לשם לקמן קו"א ס"ק ח (דיבור הראשון), וסי' כג סוף ס"ק יא, וסי' כד ס"ק מז, ולא הגיע לידינו. וראה רמ"א סי' א סוף ס"א. ט"ז ס"ק ו. ועד"ז צויין לשם (לתוכן ט"ז זה) לקמן קו"א ס"ק ז, וש"נ. וראה גם לעיל סי' א קו"א סוף ס"ק ז (כמו שיתבאר לקמן).
- עח. כדלעיל ס"ק ב, שלדעת רוב הפוסקים הוי נבלה ודאית.
- עט. י, ב ד"ה סכין, ובתורת הבית הארוך בית א שער ב (טז, ב), שזהו פירוש הגמרא סכין אתרעאי בהמה לא אתרעאי.
- פ. לט"ז ס"ק ו.
- פא. בהקדמה לסי' יח.
- פב. אוצ"ל: כי זה.
- פג. וכדלקמן סי' קפז קו"א ס"ק א (ד"ה אלא ודאי), שכשאינו שקול לא מהני אפילו בס"ס, וש"נ.
- פד. שהפגימה תקרע המשהו המשלים לרובו.
- פה. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ה. לעיל בהקדמה לסי' יח. לקמן סי' כד ס"ק כח.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.