ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךיורה דעההלכות שחיטהסימן יח[ב]

[ב]

[ב] נבילה. פירוש ספק נבילהלט וכדמסיק אלא חיישינן שמא כו' (ש"ךמ). והיינו בנגע במפרקת או אפילו דלא ידע בברור דנגע אלא דאיכא למימר דלמא נגע במפרקת ולא ידע הרי זה ספק נבילהמא. דאף על גב דבעור נגע בודאי ובמפרקת ספק ואין ספק מוציא מידי ודאימב מכל מקום כיון דאפשר לתלות במפרקתמג איכא למימר העמד סכין על חזקתהמד והשתא הוא דנפגמה במפרקת ולא קודם לכן ואיכא למימר נמי העמד הבהמה על חזקתהמה ובהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטהמו הלכך הוי לה ספק נבילה. אבל אם יודע שלא נגע במפרקת הרי זו נבלה ודאית דבמה נפגמה אם לא בעור. ואין תולין שנפגמה במיעוט בתרא לפי שהעור מצוי לפגום ולא בשר ולעולם תולין במצוי. כן דעת הרשב"אמז בחדושיו (ד"ו:מח וד"ז:מט וד"ח ע"אנ וב' וג'נא) לקמן וכן הוא במרדכינב ובהגהות אשר"ינג וכן דעת הר"ןנד כמו שיתבארנה. ואפשר דבכהאי גוונא נמי מיירי השו"ע וכצ"ל ואפילו כו'נו. אבל הרא"שנז סבירא ליה דגם עור לא שייך דפגים כמו שיתבאר לקמןנח והלכך בכל גוונא ה"ל ספק נבילהנט. וכן דעת האגורס הובא בש"ך סי' ק"י בכללי ספק ספיקאסא:

הערות

  1. לט. נפקא מינה לס"ס בפגימה קטנה מחגירת צפורן (כדלקמן ס"ק ג), ולענין אותו ואת בנו וכיסוי הדם (כדלקמן סי' כה ס"ק ב).
  2. מ. ס"ק א (שמלשון השו"ע נראה כדעת הרמב"ם פ"א הכ"ד ושאר הפוסקים, שהוא רק ספק נבילה).
  3. מא. כדמשמע מלשון השו"ע: ה"ז נבילה אפילו נגע כו' חיישינן כו' (הרי שבשניהם הוא רק ספק). וראה לקמן ס"ק ג (שכ"ה ברשב"א וכן משמע בש"ך), וסוף ס"ק זה (שאפשר לגרוס ולפרש בשו"ע באופן שלא תהיה משמעות זו).
  4. מב. קושית הרשב"א שם (על רב חסדא, שמטעם זה היה לו לאסור בספק נגע במפרקת), ומרדכי רמז תקפח (ומסיק שגם רב חסדא אוסר בזה), והגהות אשרי סי' טו (שמביא דברי המרדכי).
  5. מג. הוי על כל פנים ספק, אלא שאוסרים מטעם דאיכא למימר כו'.
  6. מד. כדלקמן קו"א ס"ק ז (הטעם שאוסרים בנמצא הסכין פגומה, דהוי תרתי לריעותא נגד העמד סכין על חזקתה), וש"נ. וראה פס"ד צ"צ רח, ב. חלקת יעקב יו"ד סי' ג ס"ב.
  7. מה. גמרא שם.
  8. מו. רב הונא ט, א. ש"ך ס"ק ב.
  9. מז. הציונים דלקמן הן להוכיח שסוברים פוסקים אלו, שהעור מצוי לפגום הסכין ולא הבשר (ומזה לומד רבנו לדעתם שבזה הוי ודאי נבלה). מה שאין כן לדעת הרא"ש וסיעתו, שגם העור אינו עשוי לפגום (וכיון שנמצא פגום מספקינן אם נפגם בעור או בבשר). וכן מבוארת מחלוקת זו לקמן ס"ק יח-ט, וקו"א ס"ק ב וס"ק ז-ח. וראה דברי נחמיה אהע"ז סי' ב (ה, ג). עצי ברושים סי' ח. ביאורי הלכות ס"ק ו.
  10. מח. בדפי חדושי הרשב"א דפוס אמשטרדם תע"ה. והיינו בדפי הגמרא ח, ב ד"ה הא דאמרינן (שאין הבשר מצוי לפגום. וכדלקמן סוף ס"ק כב).
  11. מט. בדפי הגמרא י, א ד"ה מתיב (מוכיח שבין לרב הונא ובין לרב חסדא מצוי שהעור יפגום הסכין).
  12. נ. בדפי הגמרא י, ב סד"ה והילכתא (בספק נגע במפרקת יש מקום לומר שמסתמא נפגם מהעור).
  13. נא. שם ד"ה כמאן וד"ה כללא (שלדידן עצם המפרקת אינו מצוי לפגום יותר מעור. הרי שהעור מצוי לפגום). וראה לקמן ס"ק ג (שהציון כאן לרשב"א הוא גם לענין העמד סכין על חזקתה, והיינו ברשב"א י, א ד"ה השוחט. י, ב ד"ה ומיהו).
  14. נב. רמז תקפח, בשם רבנו ברוך (שבספק נגע במפרקת אף רב חסדא מודה שמסתמא נפגם מהעור).
  15. נג. פ"ק סי' טו (שהעתיק דברי המרדכי הנ"ל).
  16. נד. ראה לקמן ס"ק יח, ההוכחה שהר"ן ס"ל בזה כהרשב"א, שהעור מצוי לפגום הסכין (דאזיל בזה לשיטתו ממה שהובא ממנו לעיל סי' א קו"א ס"ק ה). וכ"ה לקמן קו"א ס"ק ז.
  17. נה. לקמן (ואולי תיבת לקמן, דלעיל, שייכת לכאן) ס"ק יח.
  18. נו. שלא כפי שהובא לעיל מהש"ך (שמ"ש בשו"ע ה"ז נבילה פירושו ספק), אלא: ה"ז נבילה (ודאי, כשלא נגע במפרקת), [ו]אפילו נגע במפרקת כו' חיישינן (ספק נבלה).
  19. נז. סי' טו, ובשו"ת כלל כ סי' טו (שלא מצוי שהעור יפגום).
  20. נח. ס"ק יח (שהרא"ש אזיל בזה לשיטתו ממה שהובא ממנו לעיל סי' א קו"א ס"ק ה). וקו"א ס"ק ב וס"ק ז-ח.
  21. נט. שאין טעם לתלות בעור יותר מבשר.
  22. ס. בהקדמה להל' אסור והיתר ראש ב גרגיר ד (כשנמצא הסכין פגום לאחר שחיטה יש מקום לומר דהוי ס"ס, שמא במפרקת נפגם ושמא במיעוט בתרא נפגם).
  23. סא. דין יג.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.