[ו]
[ו] אם נתעלף. דטעמא דעלופא משום שהייה הואמט וכיון שזה יודע הלכות שחיטה ודאי אלו שהה לא היה מאכילו לנו (ב"ינ). ומכל מקום מהאי טעמא לחוד לא היה מותר ליתן לו לכתחלה לשחוט אי לאו משום שרוב הרגילין לשחוט הם בחזקת מוחזקים כמו שכתב השלחן ערוך לעיל משום דהוה חיישינן שמא ישהה ולא אדעתיה שהעלוף הוא ענין סלוק ההרגשהנא ויכול להיות שיתעלף מעט ולא ירגיש. ומכל מקום בדיעבד לא חיישינן להכי ואם היה מתעלף היה יודע שנתעלף והיה אוסרהנב.
והרשב"אנג פירש הטעם דאין צריך לשואלו אם נתעלף משום דהעילוף הוא דבר שאינו מצוי בבן דעת להכי לא חיישינן ליה כלל אפילו לכתחלה. והטור ושלחן ערוך לא סבירא להו הכי מדהוצרכו ליתן טעם להתיר לכתחלה משום שרוב הרגילים כו'. וכדלקמן בהג"הנד.
והרא"שנה חולק בזה וסבירא ליה דצריך לשואלו אם נתעלף לכתחלה דחיישינן שמא שכח להודיע לומר שהיא אסורה משום שנתעלף. וטוב לחוש לדבריו בדבר שאין בו הפסד:
הערות
- מט. כדלעיל סוף סק"ג.
- נ. ד"ה וכתב הרמב"ם. וראה גם לקמן סקכ"ה.
- נא. כדלעיל סק"ג.
- נב. ראה ב"י שם (היה אוסרה מספק).
- נג. תורת הבית הארוך בית א שער א (ו, א), ובחידושיו ד, ב ד"ה ומיהו, בשם הרמב"ן. ר"ן ג, ב ד"ה והיכא. וראה גם לקמן סק"ט. לעיל קו"א סוף סק"ד.
- נד. השוחט עצמו לא ישחוט אף על פי שיודע הל' שחיטה כו'. וראה לקמן סק"ט (דלהרשב"א דס"ל דהעילוף אינו מצוי מותר לו לשחוט בתחילה). קו"א סוף ס"ק ד. מ"מ וציונים.
- נה. פ"א סוף ס"ק ו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.