ב
ב אבל לאחר שכבר גמרו כל מנין תקיעות אלו אין לתקוע עוד בחנםח שהרי התקיעה היא אסורה ביו"ט מדברי סופריםט ולא התירוהו אלא לצורך כגון כדי לעשות נחת רוח לנשים לתקוע להןי וכן הנוהגין לתקוע אחר התפלה כיון שהן צריכין לתקיעה זו מטעם הידוע להםיא התירו להם חכמים לפי שאין בתקיעת שופר שבות גמור אלא עובדין דחוליב אבל לתקוע בחנם הוא זלזול יו"ט.
ואפילו מי שיתקע ביום שני אסור לו להתלמד ביום הראשון שהרי אנו יודעין ובקיאין בקביעת החודש ואנו יודעין שהראשון קודש והשני חול ונמצא תוקע תקיעות שאינם צריכים לו ביום טוב אלא בחוליג.
ואין צריך לומר שאין להוציא את השופר לרשות הרבים לתקוע תקיעה שאינו צריך לו היום שהרי הוא מוציא מרשות לרשות שלא לצורך יו"טיד.
אבל מותר לומר לקטן שיתקע כדי שיתלמד בין שהגיע לחינוך בין שלא הגיע לחינוךטו ומותר לו לתקוע כל היוםטז אפילו לאחר שישמע התקיעות בבית הכנסת לפי שמצוה על הגדולים ללמד את הקטניםיז ולחנכם במצותיח:
הערות
- ח. תוס' ל, א ד"ה וביבנה (לענין ר"ה שחל בשבת). רמ"א ס"א.
- ט. מ"א סק"ב. וכדלעיל סי' תקפח ס"ד (אף לענין יו"ט).
- י. כדלעיל סי' תקפט ס"ב.
- יא. כדלעיל ס"א.
- יב. כדלעיל סי' תקפח ס"ד וש"נ.
- יג. מ"א שם.
- יד. מ"א שם, בשם הראב"ן (קעז, ג) ד"ה הכל.
- טו. רמב"ם פ"ב ה"ז ומ"מ שם. רמ"א שם. ולענין שבת, ראה לעיל סי' תקפח ס"ו.
- טז. רמ"א שם.
- יז. ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"א ה"ח (אף שאינו בנו). לעיל סי' קסז סוף סכ"ג. וראה סי' שמג ס"ב.
- יח. ביאור הרא"ם לסמ"ג הל' שופר (יג, ג). מ"א סק"ג.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.